טוב, אם ככה כתוב אז ככה כתוב. אין ברירה. הרודתי את המזוודה שלפני יומיים צרחתי על גילי שיעלה כבר ל30 סמ שנשארו פנויים בדירה (מעל למכשיר אדים שמעל למכונת פנקייקים) וארזתי שוב....הפעם בגדים בצבע בסתיו כדי להתמזג עם הטבע.
יוצאים לטיול באפטייט ניו יורק....ואם כבר להכנס לאוטו וליסוע - אז הכי רחוק שאפשר. קרוב זה ללוזרים.העמסנו אוטו, 3 ילדים, עגלה, בוסטר, כסא בטיחות, 3 כריות (כרית קיטי, כרית בוב ספוג וכרית סטן תאילנדי למתבגרת), 2 אייפדים, 8 ג'ריקנים של מים (טוב....לא ג'ריקנים - אין פה- אבל כמה בקבוקים ממש גדולים אם במקרה המג"ד הפלוגתי יגיע לביקורת באמצע הניווט בשטח אש.....(נשארו פה שריטות חבל על הזמן מהצבא.....ולא אצלי.....)) ,קרטון וחצי של נינושים לדרך ("רק משהו קטן קצת להרטיב את השפתיים.....") ומנשא.
זה הכל.
והצפנו לAdirondacks - פארק טבע יפיפה שבסתיו מחליף את צבעיו לצהוב, כתוב, אדום, סגול. גם לצינים שביננו - מחזה מרהיב. (ניתן לעקוב בדיוק מתי ואיפה חילופי הצבעים מתחילים ולפי זה לתכנן את הטיול באיזור - מפה לחילופי הצבעים.
כמובן שבדרך האאאאארררררווווככככה הילדים הספיקו לריב, להקיא, כמעט לעשות במכנסיים ("תתאפקו....רק עוד 14.5 שעות מגיעים"), וכל פעם להפיל את "קיטי" הבובה בגודל של ציפורן חודרנית בסדק בין הכסאות ברוחב של נייר למינציה כשסחבק אחראי לחלצ אותה אחרת היללות ישר יעלו על התדר של לשכת הסעד המקומית.
אבל באמת -
