באמאשלי בניו יורק: נו…אז איך גילי מסתדר???

נתחיל בזה שיש לי בעל מדהים. ממש גבר גבר. משכמו ומעלה…ולשמחתי גם משכמו ומטה. וכשאמרתי לו שאני רוצה לשים פעמי מערבה לסופ"ש קצר אבל מושקע עם עצמי בלבד- הוא ישר תמך, גיבה, ועודד " אה….מה אמרת…. בסדר…מה שבא לך….ותביאי לי בדרך את הקפה שהכנת לי מהמטבח…"

אז כן, עשיתי את זה ביזמתו, נגיד, בעזרתו, נגיד, כשאני סומכת עליו לגמרי שישרוד סופ"ש שלם לבדו עם הילדים בבית , נגיד.

חברות טובות, שהן במקרה גם בנות דודות, חגגו יום הולדת עגול (לא מעלה איזה - אבל רק לסבר את האוזן - איפהשהו בין גיל 30 ל50) והוזמנתי. האינסטינקט הפולני הראשון האיץ בלי להגיד "שאני אבוא???….לא , אין מצב, לעזוב הכל סתם ככה, לעלות על מטוס לטוס לצד השני של היבשת ול48 שעות שלמות להיות אדון לעצמי ולחגוג עם כמה אנשים שבשבילם אני לא רק ,"אמא"……לא ממש נראה לי…אני פשוט אשאר לי לבד בחושך"…..אז אחרי שהורדתי את השפורפרת (או יותר נכון לחצתי על הכפתור האדום בסקייפ) חשבתי על זה בכובד ראש 13 שניות שלמות והזמנתי כרטיס טיסה לעיר שהיא עדיין הכי יפה בעולם - סן פרנסיסקו.

טוב - גילוי נאות (וגם כי אם אני לא אדייק - ידאגו תכף לסמס איך שאעלה את הפוסט) - לא קניתי בכסף שהרווחתי ביושר כיושבת ראש אירגון הג'ינג'ים אצלינו בבית - אלא, בעלי, שיחייה אמן, בטוב ליבו - השקיע בי 23000 נקודות ורכש לי בעמל רב כרטיס טיסה משודרג בטיסת אחהצ במושב אמצעי במחלקת תיירים בין מישהו מאוד שמן למישהו מאוד רועש. זהו.

כדי שלא אעזוב את הבית ואפקיר את בני משפחתי למדבריית מנהטן….התארגנתי טיפה לקראת הנסיעה ב"קנייה קטנה" בסופר של 1456 $ - רק שיהיה בבית "משהו קטן " להרטיב את השפתיים, מיון ארונות בגדים עונתי (קיץ| חורף ולפי צבעים) כדי שגילי ימצא תחתונים לילדים אם הוא יחליט שאולי כדאי להחליף להם…., והתראת כוננות ל 17 אמהות מהגן שאם במקרה עולה עשן מהדירה - שהן ידעו שאולי כדאי לקרוא למכבי אש…

חוץ מזה - הכנתי מרק עוף, קציצות של טובי וקניתי 5 חבילות של צ'יריוס. שיהיה.

מילאתי מזוודה בלבוש של "שכבות" כמו שחברה טובה אמרה לי להביא (כל דבר מחוטיני עד מעיל פוך שנכנס לי למזוודת טרולי) ועליתי למטוס בלי לאחסן עגלה בגייט, בלי לבקש מהנוסע לידי להחליף מקום כי "הילד רוצה לשבת ליד החלון" ובלי לזרוק מבטי רצח לאהובי שנרדם עוד לפני שהספיק ללכת עם הילד לקקי ראשון במטוס עוד לפני שהמראנו. פשוט רק אני ואני.

אז מרוב התרגשות כמובן לא נרדמתי והרגשתי שאני צריכה כבר מהשניה הראשונה להספיק הכל - ראיתי שני סרטים, אכלתי כל דבר שעבר לידי בעגלת האוכל, שתיתי בלאדי מרי, קולה ומים קופצים (אה - סודה), קראתי את כל העיתונים שהיו לי בכיס הכסא - גם את החלק התיירות על דובאי, וביקשתי תוספת בוטנים.

כבר התחלה טובה.

מפה הדברים רק השתפרו - נחיתה קלה למזג אויר שלא כולל שלג או רוחות קפור, אח"כ לחברה מהממת שפינקה אותי לתוך הלילה הראשון ולילה בבית מלון ביוניון סקוור במרכז העיר לחדר ובו מיטה זוגית עם מצעים צחורים וחדר אמבטיה עם טוש עם זרמי מסג'ים ומגבות מקופלות חיילים

ו10 שעות שינה בלי צפייה לשעון מעורר, מרפק שיעיר או קריאות אינדיאניות מהחדר ליד כי "מומו נפל".

מודה - ביקציה הטבעית ב 5:30 בבוקר - קצת היה לי חסר איזה כווצו'ץ של תינוקת בת 2 עם ריח חמוץ של חלב מהלילה…..

לענייננו -

יום שני בעיר היפיפיה - הפתעת יום הולדת מוצלחת מאוד, בוקר של ספא ואוכל ולפני השיא של הערב - סיור לנשום קצת את גשר הזהב והמים מתחתיו.

במסיבת המאה, או העשור ה4, לשמה באתי, חגגתי עם הבנות כאילו לא מחכה לי בייביסיטר בבית (ואכן לא חיכתה לי), אכלתי כאילו בקפקייקס קצפת עם סוכריות ורודות אין 3467 קלוריות (וכפי שכולם יודעים, או יותר נכון יודעות בחופשה הקלוריות לא נחשבות) וכאילו בכל קפיצה על רחבת הריקודים ריצפת האגן לא צועקת "תרגעי - עוד מעט יברח לך פיפי!!!!" (פה אין לי מה להסביר)……..