לפני שנה בדיוק, לקראת טיול שיגרתי בשכונה, נפלנו על מרוץ שנתי לזכר הנופלים באסון התאומים. הצפייה במירוץ היתה מהפנטת ומרגשת מכיוון שהרבה מאוד מהרצים, רצו לזכר מישהו מסוים שנהרג - אח, בן, אמא וכמובן אנשי מכבי האש. הרצים, רצים עם חולצות מודפסות עם שם הנופל או לוגו של האסון וחלק לא קטן עם מדי מכבי האש הכבדים. ממש פורט על מיתרי הלב.
כשצפינו במירוץ בשנה שעברה, גור הקטן שלנו (אז עוד לא בן 4) נעמד בצד ובלי להסס הושיט יד לעוברים מולו - מהר מאוד החבר'ה שרצו לפניו התלהבו והרגשו מהפצלוח והחזירו לו "high five" ליד המושטת. מאון לאון - רצו לקראתו מאות אנשים כדי לתת לו "כיף", לחבק ולהצטלם. לא הצלחתי לעצור את הדמעות.
(לפוסט המלא משנה שעברה http://beemasheli.blogspot.com/2012/09/god-bless-america.html )
(לפוסט המלא משנה שעברה http://beemasheli.blogspot.com/2012/09/god-bless-america.html )
השנה, שוב - בדרך לשיטוט שגרתי, נתקלנו באותו מירוץ ממש מתחת לבית. גור, השנה כמעט בן 5, בלי ממש שנשים לב, מצא את עצמו באותו מקום ממש, מהופנט. בלי להסס, הושיט יד, ולאט לאט זרם הידיים הושטו לעברו ל"החלק". נוספו גם קריאות "hey buddy" "yo man" " cool dude" ואיך אפשר בלי "god bless you" . גם פה - תקעו לו דגל מקומי ביד - ובין רגע הפך הפלוצר ההיפראקטיבי שלנו ליד טוב אמריקה.
קצת נחת של אמא בסירטון: http://www.youtube.com/watch?v=okgIiKguZnw&feature=youtube_gdata_player
קצת נחת של אמא בסירטון: http://www.youtube.com/watch?v=okgIiKguZnw&feature=youtube_gdata_player
בעודי מתרגשת מהמעמד ומהילד, ניגש אלינו אחד הרצים "תגידי לא עמדתם בשנה שעברה באותו מקום ממש - והילד גם אז חילק high fives לרצים? גם היית עם עוד תינוקת בעגלה, נכון?!" כמובן שזה הסתיים בסידרת צילומים משותפת, הרבה דמעות (בעיקר שלי), חיבוקים ונישוקים והבטחה שגם שנה הבאה אנחנו פה.
בעזרת השם והסטארט אפ של גילי.
God Bless America, Again.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה