יום חמישי, 18 בדצמבר 2014

המלצות חורף במנהטן שעדיין אפשר להספיק | תערוכה, מחזמר, בר


בדצמבר אמא שלי באה לבקר בניו יורק. לראות את הנכדים, אולי גם אותי, לנוח ולנפוש. היא לא תיארה לעצמה שתעבור פה מסלול כושר קרבי בתנאי שטח קפואים.
אבל כשאין ברירה וכשיש בת היפראקטיבית חייבים לעמוד בקצב ו"להספיק".
שלוש פעילויות מתוך המכלול שעדיין תקפות ואני ממש ממש ממליצה עליהם:


 1)  תערוכה מעלפת ומאלפת בניו מוזיאום ….באמת לא להפסיד:

Chris Ofili: Night and Dayhttp://www.newmuseum.org/exhibitions/view/chris-ofiliמרשים, גדול,צבעוני, מפתיע מאוד. 


Chris Ofili: Night and Day תערוכה.

Chris Ofili: Night and Day מאלף ומעלף.




http://thelastship.com . גם סטינג היה שם. 

  


2) המחזמר של Sting: The Last Shiphttp://thelastship.com

לא קיטשי, לא מתקתק, זמרים בחסד וסטינג הצליח להשחיל פנימה כמה משירי העבר שלו. אבל עזבו את כל זה - החתיך מופיע שם בכבודו ובחתיכותו.
חושבת שהאליל עדיין חלק מהמחזמר עד סוף החודש..
.....לא התבלבתי בתמונה.....סטינג פשוט מצלם אותנו :)


























3) cirqבית קפה סודי שהופך לבר טרנדי בלילה


המלצה לבית קפה בטרייבקה. Thomasפינת  Hudson


http://www.barcyrk.com/locations/

 בסמטאות טרייבקה פתאום הופיע שלט - בלי חזית חדשה וחלונות אטומים.
הצצנו והפתענו לגלות בר בעיצוב ספיק-איזי משנות השחור לבן. הרבה ניקל, זהב שחור ולבן. בבוקר שקט, אינטימי עם נישנושי בוקר ובערב בר מדליק עם טבון פיצות איכותיות ועוד אפטייזרים נחמדים.
Thomas פינת Hudson


 יאללה....לצאת מהפוך.


יום רביעי, 5 בנובמבר 2014

2 המלצות | חנות חדשה "וסיפורים אחרים" מופע אורות בברוקלין בסופ"ש הקרוב

משהו חדש שגיליתי ומשהו שמקווה לגלות לקראת הסופ"ש:
חנות בגדים וטיפוח (אין ברירה.....) ומופע אורות באויר הפתוח בברוקלין.

נתחיל בחנות



H&M ממשיכה בטרנד העולמי, וכמו ZARA וחברותייה, השיקה מותג חדש אבל "פיין" ויקר יותר. 
עכשיו גם בארה"ב - חנות חדשה בברודאווי בסוהו. 575 Broadway . 
במקום ביגוד נגיש לכל כיס אבל באיכות בינונית, פה האיכות מתיימרת להיות ברמה גבוהה יותר והמחירים בהתאם, אבל ממש לא בשמיים. הייתי חייבת לבדוק.
נכנסתי, מיששתי, מאוד התרשמתי. 
ביגוד בצבעים סולידים, נעימים, חלקם עם טוויסט מדליק, מוצרי טיפוח עם עיצוב מאוד מאוד מושך, אקססוריז עם בלינג יוקרתי, תיקים שפשוט "חייבים אחד מכל אחד" ונעליים, אוי הנעליים - הבסיס לכל אאוטפיט. 
העיצוב של החנות קליל, נקי מאוד וווגגגגדדדווווללל. 
הפעם יצאתי בלי שקיות, אבל אל חשש, I'll be back.


ועכשיו במופע:

בסופ"ש הקרוב (מתחיל כבר בחמישי)  November' 6-8' 2014

New York Festival of Light in Dumbo   

ביום חמישי הקרוב עד ראשון, בשכונת Dumbo בברוקלין, אומני ומעצבי תאורה משתלטים על האיזור ומאירים את הבניינים בליווי די ג'יים ודוכני אוכל (כמובן).
המופע הוא דינאמי, סטטי ומוקרן על הארכיטקטורה המקומית לכל הגילאים ולמקומיים ותיירים כאחד.
נשמע מבטיח ומגניב (סליחה על המילה מהאייטיז). אני כבר בדרך לשם. אעדכן.





יום שני, 3 בנובמבר 2014

המלצה לילית | רחוב St Marks ב Lower East Side | אוכל, שתיה, גבר, אישה

מתה על העיר הזאת. והכי מתה לגלות עוד שכונה-רחוב-מסעדה שלא הכרתי.
והפעם - רחוב מדליק, תוסס, צעיר, זול, טעים, עד השעות הקטנות.

רחוב St Marks ב East Village.

האיזור המעניין של הרחוב הוא בין Cooper Square ל Tompkins Square Park. לא רחוק מAstor Place.
דוכני הכל בשקל. חנויות יד שניה, תכשיטים ותחפושות. צעירים מכל הסוגים וכל המינים מצטופפים על המדרכות. ואוכל - אין סוף מסעדות קטנות וגדולות של אוכל זול, טעים, אקזוטי, טרי.
.
יש המון מסעדות קטנות, הרוב אסייתיות אסליות כאלו - קוראיני, יפני (לא רק סושי), סיני, פיליפיני, תאילנדי, דים סאם, אחת אחרי השניה - רק להסניף ולבחור. ההמתנה יחסית קצרה ובפנים צפוף, מחשמל וטטטטעעעים. סוף!

אנחנו ניכנסנו לאחת, לגמרי ספונטנית (משהו לא טריוויאלי במנהטן), התיישבנו על הבר, אחרי המתנה של 10 דקות, והרגשנו ממש בתוך הסירים, הטיגון, ההזמנות. האוכל הגיע מנה אחרי מנה, המון צלחות קטנות עם אוכל נימוח, עסיסי שמתפוצץ בפה. מעלינו, רעש הטבחים וההזמנות.



עוד מנה ועוד מנה....היה קשה להפסיק.



סיימנו, שילמנו מחיר מצחיק, התגלגנו החוצה כשכבר לא היה נעים מהבייביסיטר ומרחוב שעוד כולו עירני הרבה אחרי חצות חזרנו לשכונה רדומה בצד השני של העיר.

מומלץ.

הנה עוד המלצות על המקום:
http://newyork.seriouseats.com/2013/10/best-cheap-food-restaurant-st-marks-place-east-village.html
http://nymag.com/nymetro/realestate/neighborhoods/maps/10862/







יום רביעי, 29 באוקטובר 2014

גילי ואני בהכנות ל"מירוץ למיליון" (כולל קליפ של חלק מהמירוץ)


כשביתי הגדולה עלתה לכיתה א', הדבר השני שעשיתי, אחרי שקניתי לה מחברת תלמיד עם עטיפה חומה, זה להתנדב לוועד ההורים של הכיתה. עוד בישיבה הראשונה , כשאחת האמהות הוציאה מהתנור את פשטידת הכרישה האורגנית, ש"במקרה" היא "הכינותי מראש", הבנתי שטעיתי ועל טעויות משלמים…..שנה שלימה.

בסוף השנה נשבעתי שלעולם לא אעבור חוויה כזאת שוב, אבל כנראה שהג'ט לג והאוויר הדליל בקומה 19 של דירתנו, השכיח ממני את הסיוט וישר התנדבתי פה  להיות class parent, כדי שלא יגידו שהאימא של הילדה החדשה מישראל לא עושה משהו לטובת המולדת. במקרה הזה המולדת הניו יורקית.

גם פה, כבר בישיבה הראשונה כשאחת האמהות הוציאה מהתנור את הפאי תפוחים האורגני, ללא גלוטן ,מחלב טופו שהונבט בהימלאיה, ידעתי שעשיתי טעות והפעם באמת נשבעתי שיותר זה לא יקרה ושנתיים שלמות עמדתי יפה בהבטחה.

ואז,יום בהיר אחד, ביתי הגדולה נגשה אלי ושאלה "אמא, את כבר filled out את הטופס למרוץ?" בטון של לועסת מסטיקים מקצועית.
"אאאממממ….." ניסיתי מהר להריץ בראשי ב- 7:02 בבוקר בעודי בפיג'מה מתפוררת, כשאני מקפיצה שניצלים ביד אחת (סתם....מכינה לחם עם שוקולד...) וביד השנייה רוכסת לקטנה את חצאית קיטי שמיועדת לגילאי 6-12 חודשים (הילדה תכף בת 3…). למה הגדולה בדיוק מתכוונת?? האם זה למרוץ new york  marathon השנתי?ואם כן ,האם הבת שלי כבר מתאמנת אליו מאז הינקות ואני לא יודעת על כך?
האם זה מרוץ  הכבאים של ה- 11 לספטמבר שבו כל שכן ושכן מכין מאפים עתירי אנרגיה - יענו קלוריות, שחס וחלילה שלחתיכים עם השלייקס לא ייעלמו הריבועים בבטן, או האם זה מרוץ האימהות לנשות טרייבקה רבתית שאותו בעיקר עושים כדי שפעם בשנה כל אימא ואימא בדאונטון תוכל להשוויץ  בתחת המוצק שעבורו היא מבלה ימים כלילות בג'ים….בדרך כלל עם ג'ים…..?!

"נו….אימא…..המרוץ של ביה"ס שבו ככללללל הילדים וכככככלללל ההורים רצים מייל שלם יחדיו בהרמוניה מושלמת ללא זיעה, התנשפויות או קיטורים (את זה אני הוספתי), עבור ספרי חקלאות לכפר קטן בדרום ההימלאיה....עבור ציוד השקיה לשבט קטן במזרח האמזונס...עבור ספרי אסטרופיזיקה לעיירונת בינונית בצפון אוזבקיסטן. "
אה.
גם היא לא כ"כ זכרה עבור מה - אבל זה "נננננוווורררראאאא" חשוב שהיא תירשם ו "מה??!!!….את לא תרוצי איתי???כל האימהות מתנדבות ומתכוננות למרוץ……." היא מסתכלת אלי עם סנטר רוטט
אני כבר ראיתי ישיבות הכנה למרוץ של אמהות אמריקאיות שבדיוק יצאו ממכון הציפורניים מעבר לפינה ובמקרה הכינו,תוך כדי, שייק פירות ללא שומן אבל עם 78% פרוטאין, כהכנה למרוץ ולכפר האוזבקי.
כמובן שמחשבותיי גם הפליגו לילדה מנודה חברתית ואקדמאית, שאם במקרה יום אחד תפגוש ילד מדרום ההימלאיה\מזרח האמזונס\דרום אוזבקיסטאן, הוא ישר ידע שאימא שלה לא תרמה ורצה במרוץ עבורו.
לא הייתה ברירה, לטובת עתיד הילדה - נרשמתי.
"רגע - אימא, את צריכה גם להיות ספונסרית"
מה?
ספונסרית? של מי
"שלי"- היא מביטה בי ולא מאמינה שהאישה מולה היא אימא שלה.
סורי….אבל אני לא כ"כ מבינה - להיות ספונסרית עבור מה? הילדה אי פעם הזיזה את עצמה באימונים מפרכים? רק אם מרתון פרקי Liv and Maddie בניקלודיון נחשב כהתעמלות.
האם היא אי פעם נרשמה למכון כושר של בלונדיניות שמתמחה בניפנוף השיער הגולש ימינה ושמאלה? כי אם לא - מה בדיוק אני צריכה לספנסר ?????? קיבינימטטוב, נו, שוין.

כתבתי צ'ק של 25$…..היא מביטה בי……טוב של 40$…..עדיין עומדת מעלי ומחמיצה פנים…….טוב….סגרנו על 250$. אחלה.  אה…. זה עבור כל משתתף. אוקי.
הקטן מזווית הדירה קולט את האקשן.ישר מתקרצץ ושואל, ומפה לשם, בלי לשים לב, ובלי בייביסיטר ,סגרנו על חמישה משתתפים…..(סליחה….אם אני רצה אין מצב שגילי לא…….) ומסתבר שילדה בת 2.5  בעגלה - זה משתתף וחצי. אז אחרי שמשפחתינו הקטנה סיימה לממן את שבט האוזבקים המערביים (וכמעט פטרה את כל שאר הורי ביה"ס מתרומות) נשאר רק לרוץ מייל עם הילדים . קלי קלותה.

ערב לפני המרוץ - בנון שלאנטי, ככה בפינוי הכלים מהשולחן (שלי) וגירבוץ על הספה (שלו) אני זורקת לבן זוגי לחיים את תוכניות המחר :
"אה מחר….בבוקר אתה מוריד את הילדים בביה"ס אחרי שהלבשת והאכלת אותם....
אני בורחת לקריביים עם השכן הבלונדיני והעיניים הכחולות.......
אתה חוזר מוקדם ויוצאים למרוץ........
ובערב טום קרוז בא לקחת אותי לנשף הנשיא......."

"מה???? מה אמרת?" הוא קופא ומרים את מבטו ממשחק סוליטר עצבני
"מרוץ??? שו מרוץ?. אני לא רץ בשום מרוץ…."
"מותק - אתה ממש לא רץ - אתה רק מלווה את הקטנים בקצב של צב צולע….אני ארוץ עם הגדולה ונחכה לכם בסוף. תעשה את זה לאט לאט. אפילו תעצור בקפה בדרך. זה ממש לא ביג דיל. סתם for fun"
הוא מכווץ את עיניו לעברי במבט חשדני ואני מנסה לשחק אותה במבט תמים במבי.
קלי קלותה.

מגיע היום הגורלי . כולנו בחולצות תואמות את המטרה , מכנסי ספורט ממותגות כיאה למקומיים, הגדולה ישר בורחת לחברות בקו ההתחלה אחרי סשיין מתיחות שגרמו לי להסמיק, והקטן גורר רגליים ומספיק לפתוח את הברך שנייה לפני אות ההתחלהכבר התחלה מלאת אנרגיה ומרץ.
השריקה ניתנת וההמון מזנק קדימה. ואיתו גם הקטן….אשר הופך מילד, שמנת ההתעמלות היומית שלו מסתכמת באימוני קשירות בחוט דייגים שגילי משתמש בו למרק בשר, לאצן אתיופי (מינוס הצבע הכהה, פלוס תלתלים ג'ינג'ים ) שכל  מטרתו היא להשיג את אחותו, חבריו מהכיתה, המדריכה לקרמיקה ואת אימא'שלו הצולעת.
ומכיוון שבניו יורק לא נותנים לילדים להסתובב ללא השגחה צמודה סטייל שומרי הראש של אובמה, אני אחריו……מסתבר שלשיעורי הספינינג יש תמורה בעד האגרה.

אימאמאמאה - אחרינו בצווחות של כבשה הולנדית מקפצת…אחותו הקטנה בעגלה מעודדת בקריאות גור נמרים…ואם העגלה לא במרחק נגיעה מאחיה….צווחות האושר הופכות לבכי שמזעיק את שירותי הרווחה של מנהטן……זאת אומרת שנהג העגלה צריך לעמוד בקצב של תלמיד כיתה א' עם מרץ של סייח מתבגר והוא רץ אחרינו בנשימות ונשיפות ששומעים עד לאפר איסט סייד.

אני מביטה לאחור, רואה ילדה מאושרת בעגלה ומעליה אבא מזיע, עוד דקה על גבול ההיפרוונטילציה עם מבט רצח בעיניים לעבר אישתו שהבטיחה לו "שטויות...אתה תטייל בקצב של צב צולע…."

אני מחייכת אל אב ילדיי בחיוך מתנצל, מקללת את הגדולה בשקט שהכניסה אותי לברוך הזה, נשבעת שוב שלעולם לעולם לעולם  לא אתנדב\אזום\אשתתף או אפילו אחלום על  אירועי ביה"ס שבה אני מפעילה או מופעלת, וממשיכה לקו הסיום רגועה שלפחות דיירי  הכפר, עיירה או שבט באוזבקיסטן, אמזונס או ההימלאיה …..יכולים לישון בשקט עם המחיר שאנחנו משלמים….מחיר יקר….אכן כשמו כן הוא.

המירוץ למיליון.


יום שישי, 24 באוקטובר 2014

יום שלישי, 21 באוקטובר 2014

Brooklyn Bridge וה Brooklyn Bridge Park | גלידה, קרוסלה ונוף | סיורים 2014

בשבת האחרונה המזג אויר כיכב ובמפתיע גם לבעלי היו קוצים בטוסיק לצאת מהבית. גירדנו את הילדים מהשטיח מול הטלוויזיה ליום יפיפה.
היעד - לחצות את ה ברוקלין ברידג' ברגל, מעל האיסט ריבר, ובסופו להגיע לקו המים של ברוקלין לגלידה ופארק חדש עם נוף למהטן.
כן, זה משהו שכל התיירים עושים אבל גם למקומיים זה אחלה טיול יום.

אז ככה, הלכנו ברגל עד לתחילת הגשר שהוא ב Centre Street, ממש ליד התחנה של הסאבווי לCity Hall של הרכבות 4,5,6.

חצינו, חלקנו ברגל , חלקנו בעגלה. המעבר הרגלי הוא על רמפת עץ מעל המכוניות עם נוף לגשרים מסביב ולמים. יש מפרצי עצירה קטנים עם הסברים על הבנייה של הגשר וכמובן להצטלם.

כשמתקרבים לברוקלין רואים משני צידי הגשר את ה ברוקלין ברידג' פארק. זה פארק חדש יחסית, מושקע ומאוד נעים. הפארק משתרע לאורך המים והוא די גדול. חלקו עדיין נבנה ומשתפץ. הוא יורד עוד הרבה דרומה לאורך המים. ממליצה לטייל לאורכו.
אנחנו הפעם התמקדנו באזור ממש משני צידי הגשר.

מצד ימין של הגשר יש את ביתן ה Brooklyn Ice Cream Factory ולשם פנינו מועדות

יורדים מהגשר והולכים לכיוון Old Fulton Road. ממנו יורדים לכיוון המים עד למטה. בדרך עוברים את התור האאארוך מחוץ לפיצריה של Grimaldi's (אמורה להיות מאוד טובה….לא יודעת….לא בא לי לעמוד בתור בשביל פיצה).

בקצה הכביש מגיעים לחלק אחד של הפארק ולגלידה. כולם יכולים להרגע ולמלא את המצברים עם קצת סוכר ונוף מקסים את הקצה של מנהטן.  אחרי שניגבנתם את אחרון הילדים מטיפטופי הגלידה, תסתובבו עם הגב לנהר ופנו שמאלה על Water Street  ושוב שמאלה על  New Dock street או Old Dock Street ולכו עד הסוף.
זהו.

הגעתם לחלק היפה של הפארק. 
פה מידי פעם יש מיצגי אומנות, בימים יפים רואים פה הרבה כלות שבאות לעשות פוזות מול הנוף, והכי יפה - קרוסלה עתיקה ששופצה ושוחזרה. שווה סיבוב.



יש גם מפרץ קטנטן עם חול ים ומדרגות בטון לישיבה מול הנוף.

יצאו ב 10 בבוקר, חזרנו ב 5 אחהצ - עייפים אך מותשים. עוד ,"וי" לרשימה.

יום חמישי, 16 באוקטובר 2014

דברים שעושים בחוף המזרחי בסתיו | apple picking

בתור ילדה שגדלה בחוף המזרחי של ארצות הברית, למדתי שיש דברים הכרחיים שחייבים לסמן עליהם "וי" בסתיו : לקנות את הדלעת הכי גדולה בסופר (ולראות איך חודש אחרי זה היא נרקבת לאט לאט בלי שאף אחד מצליח להרים אותה ולזרוק אותה לפח), בשבועיים לעבור חמישה מעילים עד שמתקבעים על אחד שילווה אותי נאמנות בחמישה חודשים הקרובים (מעיל רוח, מעיר גשם, וסט  דייגים, מעיל צמר ומעיל פוך אסקימואי), וקטיף תפוחים בחווה שבה יש גם קטיף דלועים, פינת ליטוף ומתנפחים. ממש כמו פארק הלאומי בחול המעוד סוכות.

אז, גם פה, 30....אה......20 שנה אח"כ אני דואגת למלא את אותן המטלות שניה לפני שמתסגרים בבית עד סוף אפריל. 

קטיף תפוחים עם חברים מהשכונה:


יום רביעי, 15 באוקטובר 2014

איזה תיק?! | איפה מוצאים תיקים בניו יורק

הקדמה: זה סיפור + המלצה.
מי שרוצה להגיע לפואנטה (יענו לרשימת קניות) - שתגלגל לסוף.
מי שרוצה גם סיפור.....בבקשה:


"אני צריך לדבר איתך. זה חשוב."
אבא שלי לוקח אותי הצידה לשיחת הרת גורל. 
"אבא, זה דחוף כרגע?"
אני מסתכלת מסביב ולא יכול להיות סנריו מתאים מזה לשיחת אבא וביתו :
מסיבת יום הולדת של ילדה בת 4 בפארק תל אביב אחה"צ באמצע אוגוסט בין דביקות חמוצה לבין צבע אדום.
"כן" הוא אומר וכולו רצינות.
"לי ולאמא יש משהו חשבו להגיד לך"
טוב, עכשיו כשהוא הכניס גם את אמא'שלי לתוך העניינים כבר התיישבתי על ספסל עירוני לח כשלפני ישבו שם שני בני 3 עם ארטיק פטל.
פעם אחרונה שהורי עשו לי הקדמה כזאת הייתי בת 12 ואמא שלי אמרה לי שהיא בהריון….
ניסיתי לעשות חישוב….ולא , לא חושבת שהם עם אותה בשורה.
"תראי, את כבר לא ילדה,"
אני כבר מחווירה על הספסל ועושה חושבים איך בביקורים בארץ אני מחלקת את זמני בין שני בתים נפרדים.
"ומאוד חשוב לאמא ולי " הוא ממשיך.
אני פוזלת אל ילדי המזיעים המתרוצצים על הדשא - 
אני מריחה פה כבר שיחת שיפצור על היותי אמא סוג ז' כי דוקא היום לקראת המסיבה הקטנה לא הסכימה ללבוש את השמלה שסבתא שלה קנתה לה כבר לפני חודש (סולידית לבנה עם עיטור מעויינים בכחול טורקיז עתיק - כמו הילדים המושלמים של הוניגמן) אבל התעקשה לצאת מהבית עם הכותונת לייקרה של  סינדרלה עם שרביט בצבע זהב מתקלף.
וזאת לא הפעם הראשונה…..
"חשוב לנו לתת לך משהו בעל ערך ליום ההולדת שלך" (כן, אני עוד תקועה בחגיגות ה40….)
"משהו עם משמעות עבורך, משהו שישמש אותך זמן רב, משהו איכותי "
אני כבר מדיימת את עצמי נסחבת עם כרכים א'-ל' של בריטניקה לנוער באוברווייט  ומנסה להסביר לילדים שאינציקלופדיות זה ה "גוגל" של פעם (כשהלכנו בשלג לבאר לשאוב מים - לא, עוד לא היה amazon prime
למשלוח עד הבית….)
והוא ממשיך.....
"אנחנו יודעים שאת כולך עבור הילדים שם בניו יורק……שאת משקיעה בכולם מסביבך…..ושאת ממש מזניחה את עצמך…" ..טוב, את החלק האחרון  הוא לא אמר אבל בטוח חשב….
אני מסתכלת על עצמי - דוקא חשבתי שהיום יצא לי די בסדר האאוטפיט - ג'ינס שחור סקיני (גאפ), גופיה שחורה (דלתא) וכפכפי שוק הכרמל - לא פיצוץ אבל גם לא לגמרה "צכונה".
"אז חשוב לנו לתת לך משהו עבורך - רק עבורך…שימלא אותך, שישמח אותך, שיגרום לך ללכת קצת יותר זקוף….."
ומהחשבות שלי כבר משתוללות לשייט מסביב לעולם, טיפוס מודרך לקצה האברסט, טיפול פסיכולוגי לשנה או סטייליסטית צמודה שלא תרשה לי ללבוש גופיות דלתא יותר.
"אמא ואני רוצים לקנות לך"…….drumroll…..
תיק.
הה? מה? אה? 


יום חמישי, 2 באוקטובר 2014

ב*&^$# זאת לא מילה גסה

הכל פה מאוד מאוד מתוח.

האויר מתוח, הסטייל מתוח, השיער מאוד מאוד ישר ומתוח וכמובן שגם העור מתוח.

אצל נשות טרייבקה המתוקתקות, אין מצב שלא לצאת מתוחות מהבית. גיהוץ מתוח על הג'ינס במראה המרושל, גיהוץ מתוח על השיער מקלות מקלות וגיהוץ מתוח על העור שגם בגיל 78 וחצי הוא יעמוד חלק חלק כמו טוסיק של תינוק ניו יורקרי, עדיף של סרה ג'סיקה פרקר.

אין כניסה ללא מתוחות לאיזור הזה של העיר. 

ואני, בכל המתח הזה סביבי, שניה אחרי ההשכבה של הקרציות ודקה לפני ההתמוטטות על המיטה (שאפרופרו - מלאה במלא בגדים ממש לא מתוחים) , בדרך למקלחת לנסות להחזיר את עצמי אל בין החיים אחרי עוד יום שיגרתי בבירת ארצות הברית, הלא היא מנהטן. שניה לפני המים הרותחים שקוראים לי אליהם אני עושה את הטעות הגורלית ומעיפה מבט במראה…..כן….טעות, טעינו, טועים. 
קולטת בקצה העין את קצה העפעף הנוזל למטה, את הקמט שנחפר לי לתוך המצח ושניה לפני שערפילי החדר מאיימים להפעיל את גלאי העשן ,שמה לב ל5 כתמי שמש חדשים ששמים את גורבצוב בכיס הקטן. 
נ  ה  ד  ר  !
טוב…בשלב זה המקלחת כבר נשכחה ואני  2 מ"מ מהמראה עושה מסג' רקמות עמוק לעור הפנים כדי לחקור את טיבם של המסילות החדשות שהתגנבו לי לפנים.
אני מותחת, מכווצת, בודקת את הפרופיל, מדליקה את העור ומכבה גם כן, מתאפרת,, מטשטשת וזולגת לסנטר, לצואר, מאחורי האוזניים ומנסה גם לקלוט את העורף במראה בגודל 3 ס"מ רבועים של דורה שליבי שכחה אצלי בחדר.
אני כבר כמעט מרימה ידיים כשגילי עובר בשקט משקט מאחורי  וזורק לחלל האויר, בחזה מנופח כמובן, "יש לך 5000$" 
שנתיים לשיפוצים. 
לשניה וחצי הבטתי בו קצת מופתעת "איך סיטואצית האמבטיה-ערפילים-אני מול המראה בחזייה ותחתונים קשורה לשיפוץ הדירה ולמה שנרצה לשפץ דירה שכורה?" חשבתי……ואז זה היכה בי כמו הקלאצ' עור המשופשף (לא , לא זה שבאוטו….אם עדיין לא הבנתם - תשאלו את בת המין יפה שיושבת לידכם) של מייקל קורס בידה של בלונדינית עצבנית על עקבי 17 אינצ' בשדרה החמישית. 
התיישבתי על קצה האמבטיה ולא ידעתי אם לצחוק, לבכות, לשמוח או לחתום על גט ממש באותו הרגע.
מה????. שאני אשתפץ??? אפילו לא ידעתי מאיפה התחיל לנסות לאכול את הרגע הזה - הצד השמאלי והצד הימני של המח הקטן שלי נכנסו כבר לאוברדרייב (כן, זה כן ממושגי הרכב) ועשן התחיל לצאת לי מהאוזניים:
מצד אחד "הוא" חושב שאני לא מושלמת!!!
מצד שני חשוב לו שאשקיע בעצמי
מצד שלישי הוא רוצה אותי כמו בת 18
מצד רביעי הוא יודע שזה חשוב לי
מצד חמישי הוא כזה שובניסט
מצד שישי תודה באמת שהוא "מרשה" לי 
מצד שביעי אני אשתו  הקטנה  יחפה במטבח (הוא עדיין אופטימי בנושא הזה) שרק מחכה ש"הוא" יזרוק איזה עצם
מצד שמיני בואו נדבר על השיער הגולש שלו (ולא - אני לא מדברת על זה שעל הראש)
מצד תשיעי בואו נהיה כנים - די נחמד יש פירגון  להשקיע במשהו כ"כ שיטחי אבל ש"בא לי"

הדיון הפנימי הזה נמשך אל תוך הלילה אבל לפי חצי האש שיורו מעיני -גילי באותו הלילה התרכבל בפינה הכי חשוכה בבית ועשה קולות של "הצילו"

בבוקר השכם, אחרי אירגון הילדים לבה"ס בשלווה של טרנוסורוס רקס, התייצבתי אצל המומחית לכל דבר שהוא הלוק בניו יורק והיא בנונ שלנט זרקה…."עוד בפולניה היינו 
מתמתחים " ואני משם טסתי למכון השכונתי של היפים והיפות .
אל תדאגו - הסכימו להכניס אותי - הייתי עם כובע בייסבול נמוך נמוך של הניו יורק ניקס, משקפי קאוצ' והטרנינג של טומי הילפיגר…..טוב נו….לא הכניסו אותי מהכניסה הראשית אבל הסכימו שאכנס בשקט בשקט מהסימטה מאחורה.

אחרי תחקור מעמיק וחשוב (מחלות ילדים, באיזה קרם עיניים אני משתמשת בימים האי זוגיים בשבוע, ומס חשבון הבנק שלי), נכנסה לחדר מישהי בין דוקטורית לדוגמנית השער של ספורטס אילוסטרייטד עם ערכת איזמל, מזרקים  ונייר שיוף תעשייתי.ֿ הפשילה שרוולים ואמרה בקול עמוק "אוקי…..של ווי גט סטרסטד? אי סי ווי הב א לוט אוף וורק תודיי….."
אאאאממממממממ ….רגע רגע….מה ? מו? מי?
היא מהר הבינה

יום שני, 29 בספטמבר 2014

סיור בניו יורק | יוצאים מהעיר לראות סתיו | Fall Foliage in the Adirondacks

שנת הלימודים החלה וכבר 14 יום לא ארזתי או פרקתי מזוודה. אחרי שהילדים נכנסו לסוג של שיגרה במוסדות, אחרי ששמתי את פעמי לג'ים לנסות את מזלי אחרי חודשיים שהרגליים שלי לא ממש עשו שום מאמץ חוץ מלהרים את עצמם מהספה וללכת למקרר, פתחתי את הרשימה הוירטואלית של "מה צריך להספיק כל עוד אני גרה בעיר-הכי-מדהימה-בעולם" והגעתי למספר 27. "אם הגיע הסתיו....דבר ראשון צאי מהעיר".

טוב, אם ככה כתוב אז ככה כתוב. אין ברירה. הרודתי את המזוודה שלפני יומיים צרחתי על גילי שיעלה כבר ל30 סמ שנשארו פנויים בדירה (מעל למכשיר אדים שמעל למכונת פנקייקים) וארזתי שוב....הפעם בגדים בצבע בסתיו כדי להתמזג עם הטבע.
יוצאים לטיול באפטייט ניו יורק....ואם כבר להכנס לאוטו וליסוע - אז הכי רחוק שאפשר. קרוב זה ללוזרים.

העמסנו אוטו, 3 ילדים, עגלה, בוסטר, כסא בטיחות, 3 כריות (כרית קיטי, כרית בוב ספוג וכרית סטן תאילנדי למתבגרת), 2 אייפדים, 8 ג'ריקנים של מים (טוב....לא ג'ריקנים - אין פה- אבל כמה בקבוקים ממש גדולים אם במקרה המג"ד הפלוגתי יגיע לביקורת באמצע הניווט בשטח אש.....(נשארו פה שריטות חבל על הזמן מהצבא.....ולא אצלי.....)) ,קרטון וחצי של נינושים לדרך ("רק משהו קטן קצת להרטיב את השפתיים.....") ומנשא.
זה הכל.
והצפנו לAdirondacks - פארק טבע יפיפה שבסתיו מחליף את צבעיו לצהוב, כתוב, אדום, סגול. גם לצינים שביננו - מחזה מרהיב. (ניתן לעקוב בדיוק מתי ואיפה חילופי הצבעים מתחילים ולפי זה לתכנן את הטיול באיזור - מפה לחילופי הצבעים.

כמובן שבדרך האאאאארררררווווככככה הילדים הספיקו לריב, להקיא, כמעט לעשות במכנסיים ("תתאפקו....רק עוד 14.5 שעות מגיעים"), וכל פעם להפיל את "קיטי" הבובה בגודל של ציפורן חודרנית בסדק בין הכסאות ברוחב של נייר למינציה כשסחבק אחראי לחלצ אותה אחרת היללות ישר יעלו על התדר של לשכת הסעד המקומית.

אבל באמת -

יום שבת, 13 בספטמבר 2014

סטימצקי בשיחת גוביינא

דבר אחרון קייצי..... כשפה בניו יורק כבר התחיל הגשם ואני עם החולצה הארוכה הראשונה לעונה (הקולקצייה החדשה של……Old Navy )   -  

הקיץ, כשחגגתי 22, באמת פינקו אותי. ויותר מתמיד הבנתי כמה החברות שלי חשובות לי. הן סובלות אותי כבר לא מעט זמן, בסינוני השיחות, המרחק הנוראי והשתיקות הטרנס אטלניות. 

כל אחת בדרכה היא הפגינה את אהבתה  ואת יכולתה לסבול אותי גם בשנים הבאות למרות המרחק, השעות ההפוכות והפרידות ביננו שעם השנים כבר הפכו לשיגרה.

אחת ה"הפגנות" הללו, המתנה הכי הכי הכי שיכולתי לקבל היתה מחברה, שלא אציין את שמה, ענת איזנשטט - אה סליחה…..בראל, שבין עבודה, ילדים, חוגים, בעל, חופשות ומצבי רוח הרימה את הכפפה ועוד סינגרה חברה נוספת למשימה וקראה, ערכה, תיקנה, עיצבה, קימבנה, קיללה, ביזבזה בשקט בשקט ......
ויצרה משהו מהשטויות שלי.

מסתבר שלא רק גילי קורא את זה (וזה כמובן רק כשאני מכריחה אותו).

אז….דקה לפני שסטימצקי ממלאים את המדפים וערוץ 2 קונים את הזכויות…אני נהנת מהדיפדוף ביצירה המשותפת.
ענת, אין לי מילים, את יודעת.

שבוע טוב לכולם!

יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

סתיו 2014 בניו יורק : המלצות, תערוכות, סיורים, אוכל והופעות

שניה לפני שעליתי על המטוס מהארץ בחזרה לניו יורק ושניה לפני הפרידות הדביקות והשאלות החוזרות על עצמן כל פעם לפני טיסה  ("……אמממממ….לקחת לילד משהו חם לטיסה? יש לך נורופאן לקטנה?…..שהגדולה לא תלך לשירותים לבד…….הפספורטים אצלך?    ביקשת לשבת במעבר?  יש לך תחתונים להחלפה? חכי……מכינה לך כמה שניצלים לדרך……".(תנחשו ממי……)

סגרתי את אתר "זאפה" ו"טיימאאוט תל אביב" בצער ובשמחה רבה נכנסתי ל"טיימאאוט ניו יורק" ו"מומי פופינז".
צריך להפשיל שרוולים ולהתכונן. להתכונן לסתיו בניו יורק….אין עונה יפה מזו (חוצ מאולי האביב…..והקיץ….והחורף אולי גם……..)

אז ככה - הנה הדברים שבשבוע שלם שאני כבר בחזרה בעיר לא התאפקתי....למורת רוחם של בני משפחתי שהתחננו לזמן שריצה מול האייפדים לפני תחילת שנת הלימודים. ועוד כמה שאני מתכננת בהמשך:

סיורי אומנות מודרכים בעברית - שוב המון דברים חדשים בעיר ובתור מישהי שעוד לא מזהה את ההבדל בין וורהול לוולמרט אני נהנת שלוקחים אותי ביד ומובילים אותי בין גרליות ומוזיאונים לספוג קצת קלטורה - סיורים מקסימים, קלילים וקצרים  http://artwalksarttalks.com



הופעות - יאללה - רוצו - יש המון
שר
בוב דילן
ג'סטין טימברלייק
כרטיסים פה ticketmaster  ו פה   http://www.stubhub.com
גם כמובן - אני בדרך להזמין כרטיסים לעונה הבא של ה:
ניו יורק סיטי בלט http://www.nycballet.com
אלוין איילי http://www.alvinailey.org

יום שני, 8 בספטמבר 2014

מלדיביים, מלחמה ומה שבינהם

זהו נגמר. הוא ניצח. לא, לא החמאס, לא צה"ל. 
אני אפרט
(לא לבעלי לב חלש, קנאים,  או או נפגעי חרדה)

הקיץ עבר , ומריחים כבר את הסתיו ב39 מעלות שבחוץ. הילדים במוסדות כבר 24 דקות ועוד כ 72 דקות לפני האיסוף של היום הראשון. אחרי הלחץ של הבוקר הראשון (אמא!!!! איפה הטי שירט עם הנצנצים השחורים!!!!???) , העזרה העילאית מבן זוגי ( השעה 8:24 - "אני מוכן - את צריכה ממני משהו….".) והבגרות שהילדים הפגינו לקראת דרכם החדשה ("אממממאאא!!!! ליבי ליקקה לי את הסנדלים!!!!") אני סוף סוף רגועה ונינוחה בסטארבקס השכונתי אחרי שוט של קפאין ישר לוריד ומנסה לסכם את הקיץ שעברנו.

סוריאליסטי. זאת המילה היחידה שיכולה לתאר את מאורעות החודשיים האחרונים.
אני מצטערת להגיד שהחופשה שעברנו, עברתי, היו אחת טובות. קצת לא נעים להודות בזה אבל בהחלט מרגישה ככה.
אז מה היה לנו - קייטנות (הילדים התייצבו כל אחד בקייטנתו ישירות בדרך מנתב"ג), פעילויות חופש מטעם סבא סבתא, ים בריכה ים בריכה ים ממד ים בריכה ממד ים בריכה. ושניצלים נוסח פולניה (נויה שובתת ולא מוכנה לאכול יותר שניצלים עד הקיץ הבא)


זה סגר את עניין הילדים. ואנחנו? אני?

אז ככה.

הקיץ חגגתי יום הולדת עגול - עגול כל כך שישר עליתי 5 קילו, וקניתי את התחתונים שנינט מפרסמת בבית אבות. אבל בעלי (שיחייה) החליט להפתיע. לצערי!!!

בבוקר בהיר, הביל ושקט - אחרי 35 הפצמ"רים הראשונים הכריז "יש לך 24 שעות לארוז, נוסעים לטייל, הכל סגור". מה???? מו???מי??? איך???

"את ואני, למשהו קטן תיק עם בגד ים ומגבת"

"רגע, בלי הילדים??? רחוק מפה???אבל מלחמה!!!! אין מצב שאני  נוסעת!!! מי ידאג להם??? איך אשאיר את המתוקים לבד???  אולי נבטל??? יהיה לי כ"כ קשה בלעדהם1111 זה ממש חוסר אחריות!!! …….טוב, התיק מוכן……."

"אל תדאגי הכל  סגור - יש מקום לינה, יש בייביסיטר, הכל עלי - יש לך 24 שעות רק לסגור את קצוות" אמר הגבר-גבר כולו מנופח ומרוצה מעצמו.

אוקי - "לבייביסטר יש הלו"ז קייטנות של הילדים? יש קצת אוכל במקרר חוץ משניצלים? איפה הכרטיסיית בריכה? העברת את הבוסטר לאוטו? יש כביסה נקייה? הכנת לגור בגד ים ליום ים בגן? לליבי יש חבילת חיתולים איפשהו או שהיא הולכת למחזר את אותו החיתול שבוע? איפה הטייצ רכיבה של נויה? הכנת לבייביסטר רשימת אלרגיות ותרופות? הסברת לה שליבי מחבקת בלילה בקבוק עם 14,5 מ"ל של חלב מלא? ושגור ישן בלי תחתונים?"

"אה……"   לגבר-גבר יצא כל האויר כמו בלון יום הולדת אחרי 5 ימים……."אה - אה…..טוב נו…..תסגרי את זה…….בקטנה……." וברח למשרד

אני בחרדות מלחמה, מה-יגידו-השכנים-ואמא-שלי-גם, שכדאי שאעשה שעווה (לא חושבת שנוסעים לחופשת סקי באוגוסט) ואלי כדאי שאספיק עוד סיבוב חדשר כושר אחרון לפני שאני חושפת את הריבועים בבטן (ריבועי הבורקס של אתמול….)

מפה לשם….אחרי עיכובי אזעקות, טיסות שלא נגמרו ו 23 שעות של מחשבות ""האמא הכי גרועה בעולם" ו"הבעל הכי לא מתחשב  שבגללו אהיה האמא הכי גרועה בעולם " . העולם נדם. הילדים התאדו והוא ניצח. 

איך אפשר להנות כשאני יודעת ש"הוא" ניצח בקטגורית "הפתעות יום הולדת.ימי נישואין, חגיגות היום שנפגשנו ומתנות שנתיות לפעם הראשונה שהוא הוריד את הזבל….." …הרי אני תמיד הייתי זאת שזכרתי,  פינקתי, כתבתי כרטיסי ברכה דביקים - גם בימים שהוא לא ממש ידע על קיומם….אבל לא משנה….אני זאתי שתמיד "ניצחתי" ופתאום הוא הרים לי משהו להנחתה כזו שלעולם לא אוכל להתגבר עליה…….אוף!!!!

היה קשה, 
אבל בעודי מתענגת על חול לבן בין שמיים שקופים לים טורקיז כבר תכננתי את הניצחון שלי……
חכה חכה……ידי עוד נטויה…

הנה קצת תמונות:

יום שבת, 7 ביוני 2014

שיטוטים בעיר לפי נושאים וקטגוריות. שירלי, בהשראתך.

לקראת הקיץ, כשניו יורק הופכת למיני ישראל, מקטלגת את ההמלצות שלי על סיורים, בילויים, ילדים, שיטוטים, תיירות בתפוח הגדול.
גזור ושמור.

אז ככה
להמלצות על סיבובים ומקומות בילוי תיירותים (אבל שווים)
For Tourists in the City

להמלצות על כייף עם ילדים בעיר
For Kids in the City

לדברים הפחות שיגרתיים (רק בדקו שעוד רלוונטי)
Unique Stuff in the City

וכמובן - לגדולים שביננו - המלצות למבוגרים
For Adults in the City


כמובן שיש חפיפה בין ההמלצות.

enjoy


יום שני, 2 ביוני 2014

מתומתמת בניו יורק…אה…מתולתלת בניו יורק


בניו יורק אין בחורות עם שיער מתולתל. רגע…אני אדייק….בניו יורק אין בחורות לבנות עם שיער מתולתל. רגע….בניו יורק אין בחורות לבנות עם שיער מתולתל טבעי.

אני אפרט.
כבר קצת מעל 29 שנים אני חיה עם השיער שלי. for better and for worse. בעיקר for worse
מתולתל, נפוח עם אופי. אופי משלו. מתכווץ ומתרחב כאהבת נפשו, מחליט לבד אם לעמוד מעל אוזן שמאל או לשכב מתחת לאוזן ימין. קופץ ורוקד בדיוק באמצע תמונה משפחתית ומתעלם מהמוס|ג'ל|מרכך|מיישר|מקרזל| כשהאקס מכיתה ו' בדיוק הולך לקראתי.

למדתי לחיות איתו - לא בשלווה אבל בשלום.

תמיד הסתכלתי בערגה על נשים שתוך כדי שיחה הובילו את אצבעותיהם בשיערם בלי שהזרת נתקעה בקשר מתולתל שאלוהים יודע שרק עם מרכך כביסה תעשייתי ומברשת שיער המיועדת לסוסים יצליחו לפתוח אותו.

בזכותי מלך תעשיית עיצוב השיער, Paul Mitchel, בנה לעצמו בית קיט ברביירה הצרפתית ונפש בחורפים בג'מייקה.
Your are welcome, Paul.

יש לי חברה אחת לקרב המתמשך בתלתלי הסוררים. אבל היא תמיד היתה בצד השני של העולם ורק לעיתים רחוקות שיתפנו אחת את השניה בתפניות חשובות שגילינו במלחמה הנואשת בתלתלינו.

טוב, אתן שמהנהנות בהבנה והזדהות - תפסיקו. אתן יכולות להמשיך להנהן רק אם תמונת החתונה המושלמת שלכם מקושטת בשימלה לבנה נוזלת, חיוך מאושר ותלתל עצבני שהחליט לזנק ב boing עסיסי בדיוק לקול פתיחת הצמצם.

אוקי. אז עברנו לניו יורק -אני והתלתלים. את החורף הם עברו בשלום בעיקר מתחת לכובע צמר כ17 שעות ביום (ללא מתולתלים שבינכם, ימח שמכם,  כשמתולתלים חובשים כובע  -הם לא יכולים אחכ פשוט להוריד אותו -אין דבר כזה. הפעילות הרלוונטית היא  להוריד אותו-לחפוף שיער- לשים מרכך- לשטוף - לייבש בעדינות במגבת- לעשןת פן (עם דיפיוזר) לשים מוס- שוב ליבש (עם הראש הפוך ) ולסיום לזרוק את הראש אחרוה ולהתפלל שאתן נראות כמו ניקול קידמן ולא כמו מייסי גריי.  אה -ואם במקרה אתם חובשות ומסירות את הכובע יותר מפעם ביום - הכל חוזר חלילה)

ועכשיו זה השלב של הפזור , דקה לפני ההרמה לקוקו הנצחי של קיץ.
יש פה כחודש אביבי שבו כל העיר מתנפנפת - הפרחים, הדגלים, השמלות, השיער.
ואין שום תירוץ לאסוף אותו ולא, זה לא המראה ה"נקי" .
אז הכל אמור להיות פשוט .
זהו שלא - 
לא למתולתלות.

ומה הקטע - לשכונה שלנו, או יותר נכון לשכונת מנהטן הקטנה - יש כניסה רק לבלונדיניות, או לבעלות צבע אומברה - שהיה בשיאו לפני חודש וחצי עם שער חלק חלק - חלק מקלות, חלק גלי, חלק מתנפנף, חלק נפוח, חלק צמוד, קייט מדלטון , חלק מיילי סירוס. לא משנה - העיקר חלק.

ומה עושות השאר? טוב ששאלתן,

אז ככה - יש כמה אפשרויות:
תמיד אפשר להתחבא בבית, להצמיד לילדים צמיד גי פי אס ולשלוח אותם לבד ברחבי העיר.
לעשות גולגול גבוה, לעלות על טייצ לולו למון וחזיית נייקי ולעבוד על כולם שאת "בדיוק בדרך לספינינג".
לעשות קרחת - אבל אז ממש יזרקו אותך לא רק מהעיר אלה ממדינת ניו יורק בכלל.
או - לעשות פן (שיחזיק יומיים), טיפול קרטין (שיחזיק  3 חודשים) טיפול החלקה יפנית (שיחזיק 6 חודשים) או להשתמש בחומצה רדיו אקטיבית ואת זה אתם כבר תקחו אתכם לקבר - מה שכנראה יהיה מוקדם מהצפוי
אבל מה לא עושים בשביל היופי.

אז החלטתי ברומא להיות רומניה, ולנסות להשתלב….למרות שת'אמת לא משנה מה אעשה ואיך אראה - כשאצעד הביתה בדרך אחרי האיסוף הילדים והוא ישים רגל להיא והקטנה תבדוק מה קורה אם מורחים עוגית שוקולד על חצאית לבנה מאולד נייבי וההיא הראשונה תצרח שההוא "רק" בדק מה יש לה בתיק  כשהיא מדברת עם החתיך מהשיכבה…..לעולם לא אצליח להראות כמו האמהות  המקומיות שלהן הילדים נצמדים ברגלי עצבני למותן ומקסימום הילדה "משתוללת" כשהיא , אלוהים ישמור, מפזרת את השיער מהגומיה הורודה עם הנצנצים.

טוב, לעניינו,
אז נכנסתי בשקט בשקט למספרה השכונתית (כשלצערי, רק לעשות שם "אפצי" עולה כמו טיפול עשרת אלפים בספא צרפתי מדופלם) והסברתי, בעודי מסמיקה, מזיעה , מגמגמת שאני רוצה קצת שינוי, קצת פסק זמן מהתלתלים ומה אפשר לעשות?......

הבחורה מולי החווריה, פינפנה את השיער החלק המבריק הגולש שלה לצד השני של הראש, פתחה שתי עיניי אנג'לינה וצעקה בקול צורמני, עם מבטא סופרנוס כבד, עד כדי כך ששלושת הבחורים המעודנים שבדיוק פינפנו שלוש בלונדיניות "שסתם זרקו על עצמן משהו כדי להוריד את הכלב" בדולצה וגאבנה, 

"WE HAVE A BLOW DRY VIRGIN HERE"

אחרי שכולם התגברו על השוק הראשוני ואני כמעט מתתי מבושה,
הושיבו אותי בין הדולצות (אם מיסטר אולד נייבי היה יודע באיזה חברה הוא נמצא הוא היה מהתפך בקיברו) והתחילו לפנפן.
מאון לאון, נפרדתי מכל תלתל ותלתל, כשלפי דעתי שמעתי את שירת הברבור שלו בין רעש תסיסת המחליק לונטילטור של המייבש. 

ואז, בהנד עפעף, אחרי "רק" 4.5 שעות, שלושה פאנים ששבקו תוך כדי, שני סטייליסטים מזיעים, וגב תפוס אחד
הרגשתי כאילו אוטוטו עולה המסך ואני פוסעת לתוך פרק של "מעושרות". 
כל מה שהיה חסר זה שמלת ערב מפוייטת מזהב ורוד, נעלי 18 ס"מ באדום מטאלי, עגילי יהלומים מה.סטרן……טוב, אוקי - היה חסר די הרבה - אבל הבנתם שהרגשתי כמו בדרך לאוסקר להודות להורי ש"הביאני עד הלום".

הסתובבתי בעיר כסהרורית, בכל סיבוב ראש כדי לחצות את הכביש או לבדוק אם הסאבוואי מגיעה הנפתי את שערי החלק בסלאו מושיון כמו פרסומת לפנטן.  העברתי יד בשיער פעם אחרי פעם בלי להאמין שאחרי 39, אה……29 שנה - יש באפשרותי לעשות זאת.

נכנסתי הביתה, אחרי שהשוער למטה ביקש תעודה מזהה, והאמצעי רץ בשימחה אלי עם חיוך שבבת אחת נמחק כשהוא נעצר בפתאומיות
"אמא , מה קרה לך? "
והגדולה 
"אה…..זה לתמיד???"
והקטנה
פרצה בבכי
והכי גדול
"אמממממממ….צריך להתרגל לזה....."

אז יש לי רק דבר אחד להגיד לכם - 
לא קרה לי כלום, זה לא לתמיד, תתגברי ואתה לך תתרגל לזה על הספה.