גילי ואני בהכנות ל"מירוץ למיליון" (כולל קליפ של חלק מהמירוץ)

כשביתי הגדולה עלתה לכיתה א', הדבר השני שעשיתי, אחרי שקניתי לה מחברת תלמיד עם עטיפה חומה, זה להתנדב לוועד ההורים של הכיתה. עוד בישיבה הראשונה , כשאחת האמהות הוציאה מהתנור את פשטידת הכרישה האורגנית, ש"במקרה" היא "הכינותי מראש", הבנתי שטעיתי ועל טעויות משלמים…..שנה שלימה.

בסוף השנה נשבעתי שלעולם לא אעבור חוויה כזאת שוב, אבל כנראה שהג'ט לג והאוויר הדליל בקומה 19 של דירתנו, השכיח ממני את הסיוט וישר התנדבתי פה  להיות class parent, כדי שלא יגידו שהאימא של הילדה החדשה מישראל לא עושה משהו לטובת המולדת. במקרה הזה המולדת הניו יורקית.

גם פה, כבר בישיבה הראשונה כשאחת האמהות הוציאה מהתנור את הפאי תפוחים האורגני, ללא גלוטן ,מחלב טופו שהונבט בהימלאיה, ידעתי שעשיתי טעות והפעם באמת נשבעתי שיותר זה לא יקרה ושנתיים שלמות עמדתי יפה בהבטחה.

ואז,יום בהיר אחד, ביתי הגדולה נגשה אלי ושאלה "אמא, את כבר filled out את הטופס למרוץ?" בטון של לועסת מסטיקים מקצועית.

"אאאממממ….." ניסיתי מהר להריץ בראשי ב- 7:02 בבוקר בעודי בפיג'מה מתפוררת, כשאני מקפיצה שניצלים ביד אחת (סתם....מכינה לחם עם שוקולד...) וביד השנייה רוכסת לקטנה את חצאית קיטי שמיועדת לגילאי 6-12 חודשים (הילדה תכף בת 3…). למה הגדולה בדיוק מתכוונת?? האם זה למרוץ new york  marathon השנתי?ואם כן ,האם הבת שלי כבר מתאמנת אליו מאז הינקות ואני לא יודעת על כך?

האם זה מרוץ  הכבאים של ה- 11 לספטמבר שבו כל שכן ושכן מכין מאפים עתירי אנרגיה - יענו קלוריות, שחס וחלילה שלחתיכים עם השלייקס לא ייעלמו הריבועים בבטן, או האם זה מרוץ האימהות לנשות טרייבקה רבתית שאותו בעיקר עושים כדי שפעם בשנה כל אימא ואימא בדאונטון תוכל להשוויץ  בתחת המוצק שעבורו היא מבלה ימים כלילות בג'ים….בדרך כלל עם ג'ים…..?!

"נו….אימא…..המרוץ של ביה"ס שבו ככללללל הילדים וכככככלללל ההורים רצים מייל שלם יחדיו בהרמוניה מושלמת ללא זיעה, התנשפויות או קיטורים (את זה אני הוספתי), עבור ספרי חקלאות לכפר קטן בדרום ההימלאיה....עבור ציוד השקיה לשבט קטן במזרח האמזונס...עבור ספרי אסטרופיזיקה לעיירונת בינונית בצפון אוזבקיסטן. "

אה.

גם היא לא כ"כ זכרה עבור מה - אבל זה "נננננוווורררראאאא" חשוב שהיא תירשם ו "מה??!!!….את לא תרוצי איתי???כל האימהות מתנדבות ומתכוננות למרוץ……." היא מסתכלת אלי עם סנטר רוטט. 

אני כבר ראיתי ישיבות הכנה למרוץ של אמהות אמריקאיות שבדיוק יצאו ממכון הציפורניים מעבר לפינה ובמקרה הכינו,תוך כדי, שייק פירות ללא שומן אבל עם 78% פרוטאין, כהכנה למרוץ ולכפר האוזבקי.

כמובן שמחשבותיי גם הפליגו לילדה מנודה חברתית ואקדמאית, שאם במקרה יום אחד תפגוש ילד מדרום ההימלאיה\מזרח האמזונס\דרום אוזבקיסטאן, הוא ישר ידע שאימא שלה לא תרמה ורצה במרוץ עבורו.

לא הייתה ברירה, לטובת עתיד הילדה - נרשמתי.

"רגע - אימא, את צריכה גם להיות ספונסרית"

מה?

ספונסרית? של מי? 

"שלי"- היא מביטה בי ולא מאמינה שהאישה מולה היא אימא שלה.

סורי….אבל אני לא כ"כ מבינה - להיות ספונסרית עבור מה? הילדה אי פעם הזיזה את עצמה באימונים מפרכים? רק אם מרתון פרקי Liv and Maddie בניקלודיון נחשב כהתעמלות.

האם היא אי פעם נרשמה למכון כושר של בלונדיניות שמתמחה בניפנוף השיער הגולש ימינה ושמאלה? כי אם לא - מה בדיוק אני צריכה לספנסר ?????? קיבינימט. טוב, נו, שוין.

כתבתי צ'ק של 25$…..היא מביטה בי……טוב של 40$…..עדיין עומדת מעלי ומחמיצה פנים…….טוב….סגרנו על 250$. אחלה.  אה…. זה עבור כל משתתף. אוקי.

הקטן מזווית הדירה קולט את האקשן.ישר מתקרצץ ושואל, ומפה לשם, בלי לשים לב, ובלי בייביסיטר ,סגרנו על חמישה משתתפים…..(סליחה….אם אני רצה אין מצב שגילי לא…….) ומסתבר שילדה בת 2.5  בעגלה - זה משתתף וחצי. אז אחרי שמשפחתינו הקטנה סיימה לממן את שבט האוזבקים המערביים (וכמעט פטרה את כל שאר הורי ביה"ס מתרומות) נשאר רק לרוץ מייל עם הילדים . קלי קלותה.

ערב לפני המרוץ - בנון שלאנטי, ככה בפינוי הכלים מהשולחן (שלי) וגירבוץ על הספה (שלו) אני זורקת לבן זוגי לחיים את תוכניות המחר :

"אה מחר….בבוקר אתה מוריד את הילדים בביה"ס אחרי שהלבשת והאכלת אותם....

אני בורחת לקריביים עם השכן הבלונדיני והעיניים הכחולות.......

אתה חוזר מוקדם ויוצאים למרוץ........

ובערב טום קרוז בא לקחת אותי לנשף הנשיא......."

"מה???? מה אמרת?" הוא קופא ומרים את מבטו ממשחק סוליטר עצבני

"מרוץ??? שו מרוץ?. אני לא רץ בשום מרוץ…."

"מותק - אתה ממש לא רץ - אתה רק מלווה את הקטנים בקצב של צב צולע….אני ארוץ עם הגדולה ונחכה לכם בסוף. תעשה את זה לאט לאט. אפילו תעצור בקפה בדרך. זה ממש לא ביג דיל. סתם for fun"

הוא מכווץ את עיניו לעברי במבט חשדני ואני מנסה לשחק אותה במבט תמים במבי.

קלי קלותה.

מגיע היום הגורלי . כולנו בחולצות תואמות את המטרה , מכנסי ספורט ממותגות כיאה למקומיים, הגדולה ישר בורחת לחברות בקו ההתחלה אחרי סשיין מתיחות שגרמו לי להסמיק, והקטן גורר רגליים ומספיק לפתוח את הברך שנייה לפני אות ההתחלה. כבר התחלה מלאת אנרגיה ומרץ.

השריקה ניתנת וההמון מזנק קדימה. ואיתו גם הקטן….אשר הופך מילד, שמנת ההתעמלות היומית שלו מסתכמת באימוני קשירות בחוט דייגים שגילי משתמש בו למרק בשר, לאצן אתיופי (מינוס הצבע הכהה, פלוס תלתלים ג'ינג'ים ) שכל  מטרתו היא להשיג את אחותו, חבריו מהכיתה, המדריכה לקרמיקה ואת אימא'שלו הצולעת.

ומכיוון שבניו יורק לא נותנים לילדים להסתובב ללא השגחה צמודה סטייל שומרי הראש של אובמה, אני אחריו……מסתבר שלשיעורי הספינינג יש תמורה בעד האגרה.

אימאמאמאה - אחרינו בצווחות של כבשה הולנדית מקפצת…אחותו הקטנה בעגלה מעודדת בקריאות גור נמרים…ואם העגלה לא במרחק נגיעה מאחיה….צווחות האושר הופכות לבכי שמזעיק את שירותי הרווחה של מנהטן……זאת אומרת שנהג העגלה צריך לעמוד בקצב של תלמיד כיתה א' עם מרץ של סייח מתבגר והוא רץ אחרינו בנשימות ונשיפות ששומעים עד לאפר איסט סייד.

אני מביטה לאחור, רואה ילדה מאושרת בעגלה ומעליה אבא מזיע, עוד דקה על גבול ההיפרוונטילציה עם מבט רצח בעיניים לעבר אישתו שהבטיחה לו "שטויות...אתה תטייל בקצב של צב צולע…."

אני מחייכת אל אב ילדיי בחיוך מתנצל, מקללת את הגדולה בשקט שהכניסה אותי לברוך הזה, נשבעת שוב שלעולם לעולם לעולם  לא אתנדב\אזום\אשתתף או אפילו אחלום על  אירועי ביה"ס שבה אני מפעילה או מופעלת, וממשיכה לקו הסיום רגועה שלפחות דיירי  הכפר, עיירה או שבט באוזבקיסטן, אמזונס או ההימלאיה …..יכולים לישון בשקט עם המחיר שאנחנו משלמים….מחיר יקר….אכן כשמו כן הוא.

המירוץ למיליון.