כבאים בסלון | פרמדיקים בגן

נתחיל בזה שהכל בסדר. וגם ברור לי שזה לא עניין של צחוק. אבל כמה ימים אח"כ אני מנסה לזכור את הרגעים היותר משעשעים של המקרה (או מקרים). אז אשחזר.

כל מה שאני זוכרת זה צרחות ברקע, רגליים שריריות, שעירות וחשופות,  וסירנות.

ביום רביעי לפני 3 ימים באתי כהרגלי מכורבלת כהוגן, כשבחוץ מינוס 4 מעלות צלסיוס לאסוף את הקטנטונת מהגן. כהרגלה וכהרגלי – קיבלנו אחת את השניה בצווחות אושר וחיבוקים גדולים מול שאר הילדים והגננות. יופי.

אחרי מגף ועוד מגף, כובע, מעיל, כפפות, צעיף, חיבוק מזיע לכל ילד וילד, עדכון מהגננת (כשאני כבר מתה במעיל), איסוף תיק האוכל, בקבוק המים, בקבוק החלב, elmo, עגלה ומוצץ התחלנו את הצעדה הקצרצרה לשער הגן. המרחק הוא בערך 34 ס"מ, כשבעודנו צועדות – הקטנה מתחילה בשיעול קטן כשבשמינית שניה הופך לשיעול ללא קול. תוך שביעית שניה עכשיו היא מתחילה להחליף צבעים מאדום סמוק, לאדום סלק, לסגול בהיר ומשם לסגול שחור וללא זמן לכחול אפרפר. בנתיים הזמן עומד מלכת, כמו בסרטים אני רואה חיים קצרים מול עיניי, העולם מסביבי זז בסלאו מושיון. אני תופסת את רגלייה הקטנות, הופכת אותה כמו עוף באיטליז ודופקת בכזאת חזקה על גבה שרק בדיעבד לא ברור לי איך לא גרמתי לנזק אחר. 

בנתיים סביבי הגננות לגמרי חסרות יכולת ובעיקר רצות סביב עצמן. רק דבר אחד הן עשו נכון. התקשרו ל 911.

911 זה מוקד החירום הארצי פה. שווה ערך ל 100 ו 103 ו102 ו173. מוקד אחד שיודע אם מי ליצור קשר, איך ולאן לשלוח וגם להרגיע על הקו. ואכן זה קורה.

בשניה שליבי החלה לצרוח ללא הפוגה, כשאני וכל מי שסביבי נשם לרווחה והעולם סביבי חזר לקצב הרגיל שלו – פרצו לגן, בסדר הזה, 4 כבאים ושלושה פרמדיקים, אחד עם כיפה.

למי שלא ממש יכול לדמיין את הסיטואציה או שמדמיין את צוות חילוץ יד אליהו – אז תנו לי לפרט:

פרצו לגן ארבעה כבאים: 190 מטר כל אחד, חסונים כאילו הרגע האזעקה הקפיצה כל אחד מהג'ים השכונתי בעודם באימון משקולות, במעיל כבאים שחור כבד ופתוח....כשמתחתיו חולצה שחורה צמודה (מאוד) ושלייקס אדומים. כן – גם פה – ממש כמו בסרטים (כנראה שבעיקר באילו שהם בצבע תכלת כהה) ולסגור את ההופעה – קסדה שמוטה על הראש ומכנסים קצרים. גם פה אפרט קצת יותר – בחוץ שלג מקיף את מנהטן והם עם מכנסיים שבבה"ס בכר באבן יהודה היו מגדירים כבגד ים ושולחים את הילד הביתה.

כמובן שכל אחד עם גרזן אדום ביד וסולם כבאים לבן כשמאחוריהם רץ דלמטי עם קולר אדום.

טוב – את הקטע אחרון המצאתי אבל זה ממש משלים את הlook

מאחוריהם, לדייק, רצים הפרמדיקים, גם חטובים להפליא, כשכל אחד מחזיק תיק שחייב לפחות לכלול חדר מיון קטן או לפחות בית חולים שדה.

כולם רצים פנימה בקצב אחיד של חייל בתפקיד מתנשפים אבל  עם ריח כביסה טרייה ומבט טום קרוז\ברד פיט\בן אפלק ועצמות לחיים גבוהות ומגולחות למשעי. הם מוכנים תקיפה אבל ברגע שהם רואים אמא רגועה אך חיוורת ותינוקת צורחת עם לחיים סמוקות בידיה הם פורצים בחיוכים מסנוורים שרק אמריקאים שחונכו מגיל 0 להשתמש בחוט דנטלי ולבקר אצל השיננית כל 30 יום מסוגלים לעשות.

שוב, בקצב אחיד, הם מוציאים את הקלסרים ומראיינים אותי אחד אחד – מה קרה? מה את חושבת שקרה? מה עשית? מה לא עשית? מה היא אכלה? למה היא אלרגית? איזה חיסונים יש לה? כמה אחים יש לה? כמה תארים לך יש? למה המגפיים שלה אדומים? איך קוראים לאבא שלך? ואיך קוראים למיילדת שילדה את אחותה הבכורה בסן פרנסיסקו?....רק את הטלפון שלי לא ביקשו  - קצת מאכזב.

כשהם רואים שהילדה בסדר וחזרה לצחקק עם סופיה כשהן  מנסות להאכיל את elmo קרקרים טבעוניים (שגם הבובה לא רוצה), נערי לוח השנה מתחילים להתקפל ושואלים אותי אם אני באה. אני קופצת לרגלי, קוראת "sure" והולכת אחריהם – הם קצת מבולבלים ושואלים "aren't you taking the baby?" – לשניה אני לא מבינה מה הם רוצים כשאני כבר מדמיינת את עצמי רוכבת על גג הכבאית ברחבי מנהטן, שערי מתנפנף ברוח, השמלה הפרחונית (לא משנה שבחוץ כבר רצים פינגווינים) מצחקקת מסביבי ואותי מקיפים 4 אלילים במגפי ברך שחורים וחזה מנצנץ. "oh yeah…." אני עונה באכזבה והם ישר מוציאים את הקלסרים שוב לסמן לשירותי הרווחה ש"האם הביעה חוסר רצון ושיתוף פעולה בשעת איסוף ביתה." יופי. 

אספתי את הילדה, העגלה והציוד והצצתי בשעון לראות שאני מספיקה לאסוף את הגדולים. רצתי החוצה ומולי שטיח אדום ישר לכניסה של אמבולנס חדשני עם ריח של לקסוס איקס 7. מה? "ליתר ביטחון, אנחנו רוצים שתבואי איתנו לבדיקות מקיפות של הילדה אם חס וחלילה נשאר לה איבר זר בקנה הנשימה או שנשברה לה הציפורן ברגל...." טוב, מכיוון שגם ככה הבנתי שאת אות "אם השנה" לא אקבל מהם החלטתי לא לעשות את המצב גרוע יותר וכדי לא לקבל עוד "נון" בתיק האישי" החלטתי לא להתנגד.

 הפרמדיקים הכינו את כיסא הטייס – או יותר נכון מקום הישיבה שלי עם ליבי שכלל 12 חגורות בטיחות, שתי קסדות ובולם זעזועים.

מכבי האש נגשו אלי להיפרד אחד אחד, לפי כללי הנימוס האמריקאים, אני שמחתי על ההזדמנות פרשתי את ידי, עצמתי עיניים ובחיוך גדול התנפלתי על הראשון לחיבוק גדול כזה להסניף קצת גבריות. לצערי נתקלתי ביד מושתת ללחיצה קורקטית והחלום נגוז. אוף.

שאר הסיפור כבר פחות מעניין, נסיעה קצרה באמבולנס, כשליבי על רגלי שרה "לדוד משה" חצי באנגלית חצי בספרדית (אין על דורה), בדיקת רופא כשליבי שרה "פררה ז'קה" בצרפתית (יש בגן שיעור צרפתית פעם בשבוע), ונסיעה בחזרה הביתה כשליבי שרה בקולי קולות "עשר אצבעות לי שי" (עם נהג שמהר מאוד הציג את עצמו שהוא מ"פלסטין").

סוף טוב הכל טוב. כמעט.

שלושה ימים אח"כ ליבי קפצה ראש מהמיטה לרצפת הבטון בדירה ונאלצנו לעבור שוב את תהליך החירום שפירטתי שוב. כולל נערי לוח השנה, שאלון מעמיק ואפקטיבי ושוב "נון" בתיק האישי שבגללו גם בשנה הבאה לא אקבל את אות האם המצטיינת.

לילדה שלום. 

האמא על כדורי הרגעה.

בוקר עם ז'אן פול גוטייה | The Brooklyn Museum of Art

עברתי את הנהר והגשר, התחממתי כמה תחנות קצרות בסאבווי והגעתי ל Brooklym Museum of Art

מיצג שעוד לא ראיתי כמותו של אוספים של המעצב Jean Paul Gaultier

אחלה פריטים אבל מה שיותר מהמם זה עיצוב התערוכה והפן הטכנולוגי סטייל Star Trek

עוד לא ראיתם דבר כזה

The New Museum | חוויות ב lower east side

סירה שתלויה מחוץ לביניין, מיצג עם הצעצועים של גור בן ה 5, וחליפות של משטרת לוס אנג'לס - עוד יום סטנדרטי בניו יורקת. תיעוד בתמונות

אומנות בשלג | גם סופת שלג לא עוצרת את התערוכות פה

התחילה היום סופה שמדברים עליה כבר שבוע או יותר. וכמו שדני רופ המקומי חזה - הסופה התחילה בדיוק בשעה הצפויה.  שלג כבד, יפה, לבן. הילדים היו בעננים, גם אני שמחתי בשמחתם ויצאנו בבוקר מוקדם ברגל למסגרות השונות.

אחרי שכל אחד מהם הופקד במקומו - הגיע תורי. טובי ואני לא התפנקנו בפוך עם שוקו  - אלא לא ויתרנו על החוויה ועלינו למעלה לצלוח כמה תערוכות חדשות שהיו שוות את הקור, הרטוב ודחיית ארוחת הצהריים

מנגבים | שבת 5:45 בבוקר

אני סנובית | איפה לעשות קניות בניו יורק

יש דבר אחד שאני שונאת יותר מלעשות שעווה במפשעה, בעצם אולי שניים. אחד זה לקפל כביסה (לא, זה ממש לא מרגיע אותי) והשני והעיקרי זה לבלות במקומות גדולים, עמוסים וצפופים. אני לא לוקחת את הילדים לראות את עוז זהבי בפסטיגל, אין מצב שאני מגיעה לסופרלנד בחול המועד פסח וממש לא נוסעת לגן גורו באוגוסט. לילדים עד כה אין ממש חסך ממקומות עשירי התרבות הללו (בדרך מעמיסה אותם על איזה סבא, סבתא, דוד או חברה שעוד לא חוו את האסון הזה) אז אתם יכולים לישון בשקט בלילה.

והכלל הזה תקף גם מחוץ לגבולות הארץ. בעיקר פה בניו יורק.

Warming up in Brooklyn | Brooklyn Night Bazaar

מתכרבלים היטב ויוצאים ללילה סוער וקפוא בעיר. היעד - המקום הכי חם מחוץ למנהטן.
. Brooklyn Night Bazaar.
כל שישי ושבת בערב, האנגר ענקי באיזור תעשיה של ווילימסבורג, ברוקלין. דוכני תעשייה מקומית, אוכל חבל"ז, בירה מהמרתף של השכנה, ומוסיקה live.
היה HOT !!
מומלץ

Thanksgivikah or Chanagiving 2013

Very thankful for good friends and great times!!

I'm Still Standing with Elton

Oh Elton, u take me back. Rolling like thunder under the covers.

Summer of '69 in 2013 | Bryan Adams in Carnegie Hall

ביום שהמוסיקה מתה, או לפחות נעצרה זמנית, בישראל הלכנו לראות מוסיקה אמריקאית במייטבה בהיכל ההופעות האגדי. בריין אדמס, גיטרה, פנסתר. זהו. שירי בגרות, נוסטלגיה של ג'ינס דהויים וטי שירט לבנה. מקסים ומחמם את הלב פה בניו יורק הקפואה.

להכין שניצלים שיכורה

כשקמתי הבוקר ב 5:12 ....(כן – זאת השעה המדויקת) כשהקטנה צעקה "אמאמאמאמ" מהמיטה, אחרי השוק הראשוני של השעה...(לא – לא אני היא זו שבדרך כלל קמה איתה) הייתי די מבסוטית – למרות הערב הקודם לא היתה שום תחושת הנגאובר, בחילה או שאר ירקות. איזה מזל – חשבתי. אפילו הייתי מלאת מרץ להתחיל את היום. (כן- גם אותי זה הפתיע).

 תקעתי לקטנה בקבוק חלבי חם, הדלקתי את דורה ואם כבר – אז כבר – שמתי את פעמי למטבח להתחיל להקפיץ על המחבת (הילדים פה התרגלו HOT LUNCH , סנוויצים זה פסה...)

בעודי מניחה שניצל עסיסי בשמן (גילוי נאות – אני לא מכינה שניצלים, אב ילדי (שמאוד דואג לתזונתם כשהוא מודע למוגבלות הקולינרית שלי) מכין לי את השניצלים קומפלט כשכל מה שאני צריכה לעשות זה לטגן – ברור שגם פה יש סיכויי הצלחה של 40% בערך – זה הימור שהוא מוכן לקחת)  לטיגון אני קולטת שהמחבת מרחפת, השניצל מתפתל והחדר גלים גלים. מוזר, חשבתי, לא צפויה פה רעידת אדמה וכפי הידוע לי חוקי הגרביטציה תקפים לניו יורק סיטי. ואז כשהשניצל מתפצפצ בשמן – נפל האסימון, או יותר נכון הוויסקי.

בטח שאין לי הנגאובר  - אני עדיין שיכורה.

קופאים לנו בשקט | מריחים את החורף

דקה לפני הקור הגדול, אנחנו עוד בחוץ נהנים מריח תחילת החורף הניו יורקי באויר.

לעוד תמונות חורפיות שלנו .....

גן חובה ניו יורק סטייל

הגן פה זה לא משחק ילדים. המוטו - Work Hard, Play Hard

 

Things To Do Before You Die100

כשמישהו אומר לך שיש כמה דברים שאתה חייב חייב חייב לעשות לפני שאתה מת אז דקה לפני שאתה כותב את הצוואה ומפסיק עם הסיגריות אתה עובר על הרשימה ובודק מה הכי זול\קל\נגיש לעשות ולא דורש 40$ לשעה על בייביסיטר.

בדקנו ומצאנו (מינוס הקטע של הבייביסיטר). NYC Village Halloween Parade 2013
אפילו ניסינו להתאים את עצמנו לאירוע והתחפשנו בטירוף - ממש התפרענו - ציירתי אף של עכברה ושמתי את אזני מיני מאוס של נויה. גם זה מסתבר היה יותר מידי  - רוב התחפושות היו וריאציאה של פיטמות חשופות של הבנות ובנים על עקבים וגם פה איזה וריאציאה של חזה חשוף.

גילי ואני העלינו את הגיל הממוצע בערך ב 17 שנה וכמובן שסגרנו את הערב בערך 17 שעות לפני השאר. אבל זה לא מנע מאיתנו לצאת, להסתובב ולעצור ולהריח את השושנים ,או יותר נכון את הגראס.

לערב אחד חזרנו להרגיש צעירים ונטולי צאצאים כמו בערב הלוואין לפני 15 שנה בסן פרנסיסקו ברחוב קסטרו האגדי.

לשאר התמונות

הילדה במסלול דוקטורט להרווארד.

לא ממש. אבל כמעט.

לפני שעברנו לניו יורק – העולם היה לרגלנו, או לפחות העיר כולה, מבחינת מקום מגורים. ידענו שאנחנו רוצים לגור במנהטן, למרות ששמענו ציקצוקי שפתיים ו"למה אתם מתעקשים על העיר – אם תגורו בניו ג'רסי\ריברדייל\ווסטצסטר תוכלו למצוא טירה עם 15.4 חדרים, על שטח של 17000 דונם, עם אופר שוודית על עקבים ופול-מן שזוף וחסון קומפלט שכולל גם שני רכבי מרצדסים – כחול מטאלי - לו, ורוד מנצנץ - לה."

אז  החלטנו לוותר על כל זה לטובת כוך מניטורי בתוך הכרך הסוען. רק איפה בדיוק? או – זאת היתה שאלת ה מיליון דולר (ת'אמת  - פה לא ממש קמים בבוקר רק בשביל מיליון אחד....)

אחרי דירוג סדרי העדיפויות שלנו ומהות החיים בעיר כדי להחליט על איזור מגורים רלוונטי( בראש הרשימה של גילי – מיקום בלב מסעדות הבשר הטובות או בעליית הגג של פיטר לוגר, בראש הרשימה שלי  - מרחק יריקה מהחנויות של הסוהו ואיזה ביניין שמכיל 34 בייביסיטריות ישראליות צעירות ויפות (אבל לא יותר מידי....)  ) הבנו שאולי כדאי שנתרכז בילדים. 

אז ישיר גוגלתי  "הבה"ס הכי טוב במנהטן" וגם "לאיזה בהס הולכים הילדים של קרי ברדשאו" והודעתי לגילי שלא משנה כמה זה יעלה – לשם הם הולכים. 

כמובן שעמדתי במילותי, 

טיול יום | The Cloisters

מסתבר שגם בתוך העיר יש מקומות שאתה מרגיש כאילו השכרת אוטו, הכנת סנוויצים, ארזת תיק ליומיים (יותר נכון  מזוודות, 4 תיקי יד, תרמיל מיקי מאוס, מנשא, וחמש שקיות הקאה לאוטו), עצרת לקנות 17 שקיות בייגלה\צ'יטוס\אוריאו\ביסלי לדרך ושישית מים וכל ילד עם כרית משלו מאחורה רב עם השני "מי עבר את הקו". אז זהו שלא - לא חייבים את כל זה כולל "מי עבר את הקו". אפשר במרחק יריקה בסאבווי להגיע ל"כפר" ולראות שלכת מהממת, נוף צבעוני, לשמוע את הנהר ולרבוץ על הדשא כשבסוף חוזרים הביתה ולא מגיעים  לאיזה בד אנד ברקפסט מהמם. לא נורא. אין כמו בבית (עם 12 מכונות כביסה שמחכות, קציצות במקרר מלפני 5 ימים וקוביות לגו שמתחבאות בשטיח).

The Cloisters - תחנה כמעט אחרונה בסאבווי לכייון צפון. הילדים נהנו, גילי אכל גלידה, אני סימנתי "וי" על עוד מקום ברשימה.

 (פה בדיוק גורי עשה עלי פלוץ!!)

אני והפרוות

אני לא מבינה שום דבר באומנות. הנה אפילו  נדמה לי שאני מאייתת אז זה עם שגיאת כתיב. אני יודעת לעמוד מול תמונה של פיקסו (כשאומרים  לי שזה פיקסו) ולעשות פרצוף רציני ומהנהן כשמסבירים לי שהתקופה האפורה שלו בפריז השפיעה קשות על אומנים לדורותיהם והאקספרסיוניזם שלו בזווית אימפרסיוניסתית בהחלט תרמה רבות לצופציק של הקומקום.

אותו הדבר עם מונה, מנה, ושייקספיר. רגע – אולי שייקספיר לא קשור.

אבל....כבר לפני 82 שנה כשגדלתי בארה"ב למדתי שני דברים – אחד – שלא, בקריסמס אי אפשר להביא הביתה עץ ולקשט אותו וכן, אם אנחנו כבר פה חייבים אחת לחודש "לקפוץ" למטרופוליטן.

אז את עניין העץ אני עוד בודקת (יש לחץ גדול מהילדים ועוד יותר מבעלי) אבל את עניין הנגישות לאומנות פה אני מברכת יום יום. 

The Coolest Place in New York | 5 Pointz

הבת שלי בדרך כלל חושבת שאני האמא הכי לא קולית בעולם למרות שאני נוטה לחשוב שאני מאוד....או לפחות מאוד משתדלת.....אבל הפעם השארתי אותה קצת speechless (  או 'שפיצלס' - כמו שהבן שלי אומר) וראיתי בענייה ניצוץ קטן של הערכה ביעד הטיול שעשינו, שהחזיק מעמד עד שביקשתי ממנה לסדר את החדר. 47 דקות  - גם זה משהו.

גירדנו את הילדים מהפיג'מות, ארזנו שאריות עוגת שוקולד, 3 מלפפונים וסימילק ויצאנו למסע הגדול מחוץ למנהטן....

Good Friends and Good Times: Red Rooster, Harlem

מה חגגנו? אהבה, חברים, ניו יורק, אוכל טוב ומוסיקה.

לפני 14 שנה בדיוק.....חוגגים

Big Love

סתיו אין דה סיטי

טוב, ת'אמת זה לא ממש "אין דה סיטי", זה יותר "אאוט אוף דה סיטי".

האמריקאים מיתגו את העונות פה, כמו כל דבר אחר, בצבעים - חורף בירוק ואדום (קריסמס), אביב בצבעי פסטל (הבייצים של הארנבים באיסטר - אל תשאלו), קיץ עוד לא ממש ברור לי (אולי צהוב ואפור - צבע השמים בעיר) וסתיו בכתום ושחור (שלכת ומכשפות).
לקראת אחת העונות הכי יפות פה - אני השלתי מעלי את כל הציניות הקשורה לדביקות המקומית של כל חג וחג והחלטתי ברומא להיות רומנית.
ארזנו את כל המשפחה ועוד כמה ילדים סוררים ויצאנו לחוות את הסתיו של החוף המזרחי בכל הדרו: קטיף תפוחים, בחירת דלעת לקראת Halloween, צבעי העצי השלכת, ומשפחתיות מאושרת. טוב.....גם שלושה מתוך הארבעה זה יפה.
הנה קצת תמונות (ולסבא ולסבתא (ולשאר המסוקרנים עם עודף זמן ) עוד מיליון בקישור הזה http://tinyurl.com/mjxos5m    )
 

Saturday Night Live....Downtown Style

God Bless America, Take 2.

לפני שנה בדיוק, לקראת טיול שיגרתי בשכונה, נפלנו על מרוץ שנתי לזכר הנופלים באסון התאומים. הצפייה במירוץ היתה מהפנטת ומרגשת מכיוון שהרבה מאוד מהרצים, רצו לזכר מישהו מסוים שנהרג - אח, בן, אמא וכמובן אנשי מכבי האש. הרצים, רצים עם חולצות מודפסות עם שם הנופל או לוגו של האסון וחלק לא קטן עם מדי מכבי האש הכבדים. ממש פורט על מיתרי הלב.

כשצפינו במירוץ בשנה שעברה, גור הקטן שלנו (אז עוד לא בן 4) נעמד בצד ובלי להסס הושיט יד לעוברים מולו - מהר מאוד החבר'ה שרצו לפניו התלהבו והרגשו מהפצלוח והחזירו לו "high five" ליד המושטת. מאון לאון - רצו לקראתו מאות אנשים כדי לתת לו "כיף", לחבק ולהצטלם. לא הצלחתי לעצור את הדמעות.
 (לפוסט המלא משנה שעברה   http://beemasheli.blogspot.com/2012/09/god-bless-america.html    )

צהרים עם השטן

נגמרו לי התירוצים – "לפני לידה" "אחרי לידה" "מניקה" "עוברת דירה" "הילדים עוד בבית" "אוטוטו החגים" "כואב לי הראש" "חייבת לעשות פנלים"......אז ממש אין ברירה ואחרי שכבר שנה אני עוברת לידו בדרך "ל" ובדרך "מ" החלטתי לאזור אומץ ולגשת אליו. אפילו לפצוח בשיחה קלה.

"אמ...פנוי?......אה......רק ב 1 בצהריים? בסדר......מה להביא?.....את עצמי?! (אני מסמיקה ומצחקקת (ממתייי אני מצחקקת????)).....אה – אולי גם בגדים לאחרי המקלחת....בסדר....." מסתובבת ופונה לכיוון הבית בלב מתרגש וחושש, רק שאף אחד לא ידע, לא יראה אותי – הרי שזאת הפעם הראשונה – לא יודעת איך יהיו הביצועים – מתה כבר להיות אחרי.

ספינינג, חברים.

לא נעים, בכל זאת טרייבקה. מנהטן. המציאות מחייבת. אין ברירה. לפחות רק כדי להגיד "לא יכולה להפגש לקפה אני בדרך לספיניניג".

ואם לדייק – זה לא ספיניניג. זה soul cycle. מי שקצת מכיר כבר מהנהן ולוקח שני צעדים אחורה. הספיניניג זה החלק הקל. כל השאר זה הקטע.

לפני השיעור הצטיידתי בצו האופנה לשיעור  - גופיית לולולמון, טייצ של אנדרארמור, וחזיית ספורט של המקום (עלתה כמו המנוי השנתי). אספתי את התלתלים עם קצת מוס וכולי מוכנה ומזומנה.

Dumbo, Brooklyn

לפעמים אין ברירה ואדם צריך לקום ולעשות מעשה.
אז עשינו. ירדנו לברוקלין.

Dumbo Arts Festival 2013
(Dumbo = Down Under Manhattan Bridge Overpass, שכונה מתוקה, תוססת מגניבה ממש על המים בברוקלין)

גלריות, מיצגים, הקרנות, המונים ואוכל.




















אבל מה שהכי יפה בברוקלין זה הנוף של מנהטן מהצד השני של הנהר.
לקינוח חזרנו הביתה בהליכה על ה Brooklyn Bridge
הרפתקאה מקסימה עם חברים.

בוקר בהיר של תשרי בניו יורק עם יוני רכטר

הילדים התחילו פה את שנת הלימודים בעזרת השם ובעזרת מערכת החינוך של ניו יורק שהסכימה לקבל את שלושתם.
אמנם כבר שנה פה, אבל עדיין התרגשתי, ביום הראשון ללימודים, לראות את הקטנטנים צועדים בשמחה למוסדות הגדולים בשפה זרה, בארץ, עדיין קצת, זרה, לקראת שנת לימודים חדשה .

הרגע תועד בעזרת אבא שלהם שלידם, אמא שלהם מאחורי המצלמה בעיניים לחות ויוני רכטר. אמנם אנחנו באמריקה אבל ההרגשה מאוד ישראלית.

נויה, גור וליבי. מאחלים לכם שנה נהדרת, שמחה ומלאת חוויות חדשות. אוהבים הכי הכי - אבא ואמא.

מוזמנים לחוות איתנו :

http://www.youtube.com/watch?v=b_uACZbMmcU&feature=youtu.be

חשיפה צפונית

דקה אחרי שנחתנו מהארץ בחזרה לעיר הגדולה הבנתי שעשיתי טעות לא למשוך את החופשה במולדת עד 8:30 בבוקר ביום תחילת שנת הלימודים בניו יורק. אמנם אתחרפן עם שלושה ילדים בחופשה – אבל לא אסבול לבד – גם סבא סבתא השכנות הדודות החברות וכל מי שמסביבי יסבול יחד איתי כצוות הווי ובידור לבית משוגעים שמסביבי. ופה לבד אני א.תרבות לעוד שלושה שבועות עד שמישהו ממערכת החינוך האמריקאית יהיה מוכן לקחת את הילדים שלי תחת חסותו. אוף!!!

למזלי גילי קלט את המצוקה הקשה ובקלילות זרק – יאללה תארגני טיול – שניה לפני שעלה על מטוס לסיבוב הופעות מסביב לעולם ל7 ימים, 24 שעות אחרי שנחתנו מישראל.

פתחתי מפה וחיפשתי את המקום הכי קריר ונגיש (פחות מ20 שעות נסיעה) שאפשר לשלוח אליו את הילדים לבד....

בדיקת הריון

תקציר הפרקים הקודמים:

אשה, אמא ליותר מידי ילדים, אשתו של שזה שמחרפן אותי רוב הזמן, עפה על העיר הגדולה בין הכנת קציצות לצפייה שבפרקים ישנים של סקס והעיר הגדולה אל תוך הלילה.

סוף סוף חוזרת לעצמי אחרי הפסקה ארוכהההההה. עבר עלי, עלינו קיץ ארוך, כמו על כולם ועכשיו כבר מתחילים להריח סתיו. סתיו בניו יורק.

הקיץ היה עמוס חוויות, טיולים, בילויים, ים, אבעבועות רוח, ים, וירוס שילשולים והקאות (ילד א'), חומוס, אבטיח, וירוס שילשולים והקאות ילד ב', פריצה לבית שבו גרנו (כולם בסדר – לקחו שני מחשבים, שלושה טלפונים, קינדל אחד, כסף ותיק טומי חדש,,,,,,לא לדאוג את האייפד שנת 1954 עם כל סרטי בוב ספוג לא לקחו), עוד קצת ים ולסיום וירוס בטן ילד ג' שאותו סיימנו כבר בבהח בניו יורק . לכולם שלום.