יום שישי, 25 בדצמבר 2015

חוטיני במטוס | ברזיל חלק א׳

"איך שאנחנו נוחתים את עולה על חוטיני”. “בסדר”, אני מסננת ותוך כדי מחזיקה את המצח של הקטנה ובו זמנית את שקית ההקאה שהיא ממלאת. בינתיים האמצעי יושב לידי ולא מבין למה האור לא נדלק לו כשהוא 17 פעם לוחץ על הכפתור לזימון הדיילת. הגדולה יושבת באלכסון ממני עם דמעות בעיינים, מייללת על מר גורלה כי היא לא הביאה את חולצת הפלנל הורודה עם הפסים הכחולים, שלא גיהצתי לה אותה לפני שעזבנו. ו'הוא', הוא יושב לפני ומפנטז, כבר כולו בעולם אחר, עולם שכולו טוב.

היתרון בניו יורק, לעומת ארץ הקודש, הוא שהכל מאוד קרוב – נורא פשוט לקפוץ לכל מיני מקומות באזימוט ישיר מהעיר, ותוך שעתיים שלוש את בעולם אחר. אקלים שונה, אוירה שונה, אנשים שונים. הכל נגיש, קליל ופשוט ואפילו האריזה קלה. לא צריך הרבה. בסך הכל ארזתי בגדים, לי, לילדים ולו, מגבונים, נעלי התעמלות, לי, לילדים ולו, עוד זוג התעמלות אם במקרה הראשונים נרטבים, זוג אחד חגיגי לי אם במקרה יהיה איזה אירוע שטיח אדום באזור, גרביים, גם צמר גם כותנה, בגדי ים (גם ביקיני וגם שלם), נוראפן, אקמולי, מגבונים, שמפו עדין ומרכך, פלסטרים, קל בטן, (נשאר לי מהקיץ בארץ) סטרפסילס (ילדים ומבוגרים), סינטומיצין, זובירקס, אל תוש, טראומיל, דסיטין, חוברות עבודה כיתה ב', כיתה ח' וגן טרום חובה, אונו, טאקי, רביעיות, קלמר עם טושים, צבעי עיפרון וצבעי פנדה, מעילי גשם, פונצ'ו גשם שנשאר מדיסניוורלד, קרם הגנה 30 , 50 , 70, 102, לגוף, לפנים, כפכפים, שכפכפים וקרוקס, משקפת לבריכה ושנורקל לים, שפתון, ליפ גלוס, סומק, קרם לשיער, קרם לקמטים, במבה, ביסלי, צ'יטוס ופתי בר.


גם 'הוא' ארז: לפטופ וספר.

וככה אני מוצאת את עצמי על טיסה מפוצצת, בכיסא אמצעי, בין מתבכיינת בת 3 ומתבכיינת בת 12 כשהאמצעי נעלם איפשהו בבטן המטוס לעולל מי יודע מה למערכת התפעול האלקטרונית של ה 737, ו’הוא' לפני ליד מישהי שכנראה הזכירה לו את עניין החוטיני. 

הדייל כבר ניגש ישירות אלי כמה פעמים להזכיר לי שהקטנה צריכה לשבת ולהיות חגורה ושואל אם במקרה איבדתי איזה ג'ינג'י כי מצאו ילד שמנסה, עם דוק מפלסטיק, לפתוח את הפלדלת של תא הטייס. 'הוא' כבר עמוק בשיחה עם החוטינית לידו או באיזה חלום על אחת. לא ממש עניין אותי, 'הוא' הרי ישלם על זה או זה בכל מקרה. את האמצעי החזירו אלי עם ליווי משטרתי וחגרתי אותו כל כך חזק, שקטעתי את אספקת שלו למוח והילד ישר נרדם. את הקטנה שיחדתי עם עוד חבילת במבה, למרות שידעתי שתוך 28 דקות שוב אצטרך שקיות הקאה, אבל לפחות יש לי טיפה זמן. ולגדולה הבטחתי לקנות כמה חולצות שהיא רוצה רק שתסתום כבר ת'פה.

לפנינו רק 14 שעות טיסה, קונקשן אחד ועוד 4 שעות בג'יפ מידלדל ליעד. בול כמו שתיכננתי – באזימוט ישיר. אני עוצמת עיניים ומפנטזת על חול לבן, קפרינייה בים, שימשייה שמתנפנפת בבריזה, איפשהו רחוק, מאוד רחוק, אני שומעת צליל ילדים צוחקים, אני מדגישה – מאוד רחוק, גלים בצבע טורקיז עז מתנפצים לפני, ברקע השיר 'הילדה מאיפאנימה' מתנגן בשקט ומלצר חשוף חזה שחום מצודד, שואל אותי משהו בשפה כל כך יפה שמתגלגלת מהלשון. אני מחייכת חיוך מסנוור שתואם את הביקיני שיושב בול על הגוף החטוב, מטר שמונים, בלונדידני עם עיניים כחולות שלי, ושנינו יוצאים בריקוד סמבה סוער מול מלונות קופקבנה. אושר. 




"גבירתי", שואל אותי המלצר בקול סקסי, "גבירתי", “כן”, אני עונה בדרמטיות משהו עם מבט שמוט ובדרום אייז, " כן, אדוני", אני מביטה בו בציפייה, נזכרת במעומעם בנדרי חתונה לפני מאתיים שנה ושלושה ילדים שכל קשר ביני לבינם מקרי בהחלט. “גבירתי”, הוא מתעקש, "כן אדוני", אני כבר מתנשפת קלות, "תוכלי בבקשה לנקות את הקיא מהריצפה ולבקש מהבן שלך להבריג בחזרה את מערכת השמע של המושב שלו אל תוך תקרת המטוס?" 

בשניה וחצי הכל חוזר אלי. אני פותחת עיניים, הקיא אכן שם ופאנל שלם מקיר המטוס שמוט על ברכי בני שהמק’גווריות שבו הצליחה ליצור מברג פיליפס משני קשים ובייגלה שצוות המטוס חילק. אני מחייכת בהתנצלות, כשביד אחת אני מנסה בנון-שאלנט לנקות קיא, ובשניה, לא כ"כ ברור מה בשניה, רק שהילד יחבר את המטוס בחזרה לעצמו כבר, לא איכפת לי איך, מבחינתי עם רוק. 

ו'הוא'......עם גב המושב נטוי אחורה, חיוך מעורפל על שפתיו, עיניו עצומות ועל כתפו מונח ראש החוטינית. 

ברזיל היר ויי קאם. 

יום ראשון, 20 בדצמבר 2015

סופגניות, קלוני והברכיים של סנטה | חוגגים חנוכה בגן של ליבי 2015

כשהגענו לפה לפני 3 שנים, כמו ישראלית טובה שמסווגת שרימפסים כדגים ופיצת פפרוני כארוחה חלבית, שלחנו את האמצעי לגן יהודי שלא תחסר לו קצת מסורת. התעלמנו מכל סימני האזהרה שהבהבו לפנינו בירוק זרחני על גבול הרדיוטקיבי: ראיון שבו בעלי ישב מול פאנל עם חליפה וכיפה (מהבר מצווה בערך…..החליפה…לא 

הכיפה), בדק בית על ידי הגננות שבו טרחתי להפגין את הפמוטים המאובקים שקיבלתי מסבתא דבורה לחתונה, וחוזה לחתימה בו דיסקליימר פן נשלח את הילד לגן עם סנדוויץ’ נקניק וקרים צ׳יז. הילד היה מאושר, חזר הביתה עם כל מיני ברכות שכנראה היו בעברית במקור בהטייה ברוקלינית כבדה, ואני בירכתי את כולם בחג שמח כל פעם כשבאתי לקחת את הילד מהגן (הם מאוד הקפידו….אז גם אם לא תמיד דייקתי בצום כ״ג בחשון או ערב ד׳ בכסלו ידעתי שתמיד אני מכוסה). הצוות דאג לכך שהילדים יהנו, ישחקו ובגיל 4 יהיו כבר מוכנים למבדקי הקבלה לאוניברסיטת הרווארד. 



הבנו, ואחרי שנתיים החלטנו לשלוח את הקטנה לגן אחר. שונה קמעה. בו הדגש הוא אומנות, אהבה ותיעוד הילד 453 פעם במשך היום. הכנה לבגרות במכללת אינסטרגם. הקטנה כאן מאושרת, פורחת וכל בוקר בוחרת ״שמלה אחרת״ שחס וחלילה לא תראה פעמיים באותה שמלה בבלוג של הגן. כן, בלוג יומי עם 9,874 פולווארז. 

אחד משיאי השנה בגן הוא קריסטמס. הגן מתקשט ויש מסיבה גדולה בו כל הגן מתחגג ומחכה לקדוש שבקדושים. סנטה בכבודו ובעצמו. הילדים באקסטזה. מנהלת הגן בשמיים. והאמהות מבלות כל היום בספא לקראת הארוע הגדול. כולם מחכים לשבת לסנטה, אחד האבות מהגן, על הברכיים ולבקש משאלה (לגמרי ׳במקרה׳ יצא שגם השנה זה אבא שמבלה את רוב זמנו בג׳ים וככה בפרופיל מזכיר את ג׳ורג׳ קלוני, אבל לא ממש שמתי לב). טוב…לא כולם מחכים לבקש משאלה…..האמהות מסתפקות רק בלשבת לסנטה על הברכיים. 

אבל השנה, אמילי הגננת בת ה-12.5 שאלה אם אוכל לבוא ולהרביץ קצת תורה בילדים. בטח! ישר גיגלתי קצת ״חנוכה״ כדי להזכר, ב׳פנדורה׳ מצאתי מחרוזת שירי ילדים ומ׳אמזון׳ הזמתי שני ספרים לגיל הרך. נפלאות הטכנולוגיה. 

הגעתי לגן, התיישבתי ב״ריכוז״ ולשנייה לפני כל הפירוטכניקה החלטתי ככה על הדרך, בע״פ, בשנייה וחצי, על רגל אחת, בקיצור לספר את סיפור כד השמן. ככה זה הלך: 

אני: ילדים היום אספר לכם על חג חנוכה. 

ג׳סטין: אבא שלי גם יודע לספר סיפורים. 

אמילי: אמא שלי אומרת שאבא שלי מספר הרבה סיפורים. 

אני: טוב, פעם, לפני המון שנים היה ריב מאוד גדול בין כל מיני אנשים. 

צ׳רלי: בגן אסור לריב. 

לורה: אבל אם רבים אח״כ משלימים. 

אמילי: אבא שלי אומר שהוא מאוד אוהב לריב עם אמא כי אח״כ נורא כיף להשלים. 

אני מסמיקה ומנסה להתקדם: והריב היה כ״כ גדול שהבתים והבניינים שלהם התפרקו ונפלו (זה היה פה ממש גול עצמי, ניו יורק זה לא המקום לדימוי כזה). 

ג׳סטין מחוויר : את היית בבניין כשהוא נפל? 

אני כבר מזיעה: לא, זה היה ממש מזמן. 

פרנצ׳סקה מקשה: כמה מזמן? 

אני: לפני שנולדתם. 

עכשיו הקול של לורה כבר רועד: אז אבא ואמא שלי היו שם? 

אני: לא, כל כך מזמן כמעט כשהיו דינוזאורים. 

צ׳רלי: אבל חשבתי שהדינוזאורים יותר גדולים מהבניינים של ניו יורק? 

אמילי: הם גם ממש רעים. 

ג׳סטין עם דמעות בעניים: אז הבניינים נפלו על סנטה? 

צ׳רלי+ אמילי+לורה בבכי: אין סנטה??? הוא לא יבוא לקריסמס??? 

אני פוזלת לגננת, והיא עם חיוך קפוא ומבט שעוד שנייה מעלה אותי על טיל והבת שלי מקבלת צו הרחקה מהגן וסביבתו. אני צועקת: לא!!!! לא קרה לסנטה כלום, הוא יגיע לקריסטמס והבניינים לא נפלו, אלא הפכו לשוקולד נוטלה וכל האנשים היו חברים ולא רבו, כי אסור לריב, ובכלל היו רק דינוזאורים טובים כמו בסרט החדש של דיסני. 

צ׳רלי: רגע……אז מה זה חנוכה בכלל? 

שמונה זוגות עיניים קטנות וסקרניות מביטות בי, פלוס עיני הגננת שעוד לא החליטו אם להרפות מצו ההרחקה. אני מהססת ובלחש עונה: אה….זה חג נחמד שבו אוכלים המון ג׳לי דונאטס, מדליקים נרות יום הולדת ונותנים לאמהות לשבת על הברכיים של סנטה כמה שהן רוצות. 
מקווה שעברתם את החג בשלום. מרי קריסטמס.

יום שבת, 19 בדצמבר 2015

הוא כבר ינוח בקבר | לקראת חורף 2016


שוב זה קרה לי. כבר שלוש שנים אני מנסה לסור מהרגלי הקודמים, בגלגולי הקודם, בישראל. אני נשבעת, מבטיחה, על גבול הנודרת אבל הכל לשווא. נכשלת פעם אחרי פעם. 

הבאה זה לא יקרה שוב……אני אנצח את השיטה…”. המוזיקה נחלשת ועוברת לאיזה מיקס מוטיבציה של אלישייה קיז ״וכמו מליסה, קרולין ופטרישיה….גם אני אזמין כבר עכשיו את כרטיסי הטיסה לחופשת הקריסטמס של 2021, וגם טיסות, מלונות, קידס קלאב, מסז׳ לתינוק המגודל, גרדן וויו או אושן וויו, קינג בד או טו קווינז, צ׳יקן או ביף״.


כל שנה, בערך בפברואר, אחרי עוד כישלון מוחץ, אני מתעשתת, קמה ומכריזה לקול תרועות ומוזיקת הניצחון של רוקי 17 ״לא עוד….אני אכבוש את היעד…..בשנה 

עקב אכילס שלי. אני מעולה בלפנטז על חופשות אקזוטיות, מעולה בלפתוח אקסל ולהתחיל שעה אחרי שעה, דקה אחרי דקה, לתכנן, לארגן, לקמבן חופשה מהסרטים שבה גם הקטנים מרוצים, המתבגרת לא מקטרת (הרשיתי לה להביא 3 מזוודות אקסטרה לארג׳ לטיול של יומיים וחצי), ואב ילדי אופטימי (הבטחתי לו 4 ימי בטן גב בסוף מסע הכומתה עם סולימאנה, הפיליפינית הענוגה. עדיין מתלבטת אם אחליף לו אותה בסולימן הקאווקזי השעיר, תלוי איך יתנהג). 

אני אלופה בלדחוס 17 פעילויות שונות בלוח זמנים של פיל צולע. שום דבר לא יעצור אותי. לא טייפון (קצת גשם עוד לא הרג אף אחד) ולא ילדה בת שלוש בצבע ירוק זית, מקיאה בג׳יפ ליעד בג׳ונגלים בגוואטמלה (״נהגוס, תמשיך, אני רק מוציאה לה את הראש מהחלון שלא תלכלך את האוטו״). אבל ביישום והזמנה, נוט סו מאצ׳.

אז השנה הוא הקדים אותי ויזם. סבבה. שאפו. (לא, גם הפעם הוא לא יקבל מדליה...) ואני זורמת. כ״כ זורמת שאחרי כמה ימים שהבית הפוך, הכלים בכיור והילדים הולכים לבה״ס עם פיז׳מות כשהמחשב צועק הצילו, הוא ניגש אלי על קצות האצבעות.

״תגידי, יהיה קצת ים?״

״כן״, אני עונה בשקט.

הוא מכיר אותי. ״כמה?״

״מספיק״.

״אממממ״, הוא מכחכך בפחד ובצדק.

״כמו בגוואטמלה או יותר?״ הוא נזכר שבלו״ז הגיבושון שתוזזנו בין אנטיגוואה ליערות הגשם בשנה שעברה, אכן היה זמן ים. בדיוק 143 דקות. מסתבר שזה מספיק כדי להיסחף לקוסטה ריקה (כמעט) ולשחרר 783 תינוקות צבי ים לחופשי.

״עוד לא החלטתי״.

״אפשר לבקש משהו?״ הוא לוחש עם לחלוחית בעיניים וסנטר רועד.

אני מביטה בו במבט של ״בטח אתה יכול לבקש משהו, זה עולם חופשי בייבי, אבל כדאי שתיזהר ושזה יהיה בדיוק מה שאני רוצה לשמוע אחרת כנראה שאחד מאיתנו-יבלה לילה סוליקו על הספה וייתכן שהמסאז׳ המתוכנן יעבור אלי, ובמקום הקווקאזי השעיר אחליף אותו לשבדי חסון״.

״נו״, אני מסננת. 

״אממממ, אם אפשר, אבל רק אם מסתדר, אחרי הטיפוס להר הגעש שבו הקטנה (עוד מעט בת 4) תהיה לי במנשא (שהוא גם צ׳ימידן) על הגב יחד עם 13 קילו מים, עם 7 בננות, 9 במבה, תפוח (משהו ככה בריא להרטיב את השפתיים), אייפד, אייפון ודוקים (רק אם במקרה נצ׳תעמם בדרך), אפשר איזה 30 דקות מנוחה? ממש לא חייב בים, גם בריכה סבבה, את יודעת מה? לא אכפת לי סתם בחדר להרים רגליים אבל גם לא מאסט, אני אסתדר גם אם ישיבה בבית קפה או בעצם אפילו סתם בעמידה להישען על איזה קיר ליד השירותים הציבורים של הכפר 6 דקות שלמות. בסדר?״

הוא משפיל מבט כשעגלי זיעה עושים את דרכם על רקתו.

בסה״כ הכל הוא משתדל, באמת, אבל אם הוא חושב שהוא יצליח להתחמק מהסיור הארכאולוגי ב-3 אחה״צ ואחריו הבנג׳י המשפחתי ושניה לפני ההשכבות שייט שקיעה לראות דולפינים מעופפים…אז שיחפש.

״נראה, אני אנסה להשחיל את זה לתוכנית, אבל אני לא מבטיחה כלום הכל כבר מלא וחוץ מזה עוד לא דיברנו בכלל על זמן איכות שלך לבד עם הילדים״.

״בטח בטח״ הוא עונה מובס קמעה.

מה לא?! זה לא הוא שפנה אלי לפני כמה שבועות בדילוגים ואמר בואי ניסע קצת עם הילדים לראות עולם בערך שנה אחרי שכולם כבר סגרו את התכניות שלהם?! לא הוא שרצה משהו אתגרי, לא סתם בטן גב?! משהו אקזוטי לכלללל מהשפחה?! משהו מיוחד, מעניין, אבל רגוע עם טיפה מתח, שקט אבל ככה עם טיפה אדרנלין, משהו קרוב אבל לא מדי, משהו שכולל ים ויבשה, משהו חלק וגם פרוותי?! בקיצר משהו משהו. אין בעיה. רצית קיבלת. עשיתי הזמנות לדצמבר 2023. הכל כלול. גרדן וויו ואושן וויו, קווין וקינג, צ׳יקן וביף. וגם סולימן הקווקאזי.

המלצות דצמבר בעיר | שניים מתחת לאדמה, אחד מעל ועוד רשימה ארוכה של כל מיני לחופשה

זהו......למרות שבשבת הסתובבנו בחולצות קצרות ביוניוו סקוור אנחנו ממש בחורף ניו יורק (לא) ממוצע. יש עוד כמה ימי חסד עד לחופשת הקריסטמס אבל למי שנשאר בעיר (ולא תכננן כבר לפני 9 חודשים לצאת מהעיר)  - אל דאגה (אני יודעת שלא כ״כ דאגתם, או לפחות ניסיתם להתכחש לשבועיים חופש עם הילדים בבית) יש מה לעשות. טוב - כמה המלצות באמת שוות :

1) עם ילדים. מוזיאון קטן, בברוקלין שהכניסה אליו מתחנת סאבווי - כי כל המוזיאון בתחנת סאבווי ישנה שנסגרה. מוזיאון התחבורה. NY Transit Museum. יש פה קרונות מכל הזמנים, אפשר לגעת בהכל ולהכנס להכל. קטן, נחמד שווה לשעה שעתיים. גם הגדולים והגם הקטנים היו בעננים. אני חושבת שישבנו בכל סוג קרון שיש מתחילת המאה. במיוחד לימים קרים.


2) בעיקר לגדולים אבל לא רק. עוד מקום מתחת לאדמה, שכבר קיים ההההמוווון זמן - אני רק גיליתי אותו עכשיו. קצת מפגרת בחומר. שוק אוכל  נוסף מתוק מתוק ולא ענקי מתחת לאדמה ממש מול סנטרל פארק. Todd English Food Hall - בתחתית של מלון הפלאזה האגדי. על רחוב 59  מכניסה די דרדלה עולים כמה מדרגות ואז יורדים לחלל חמים ונעים עם המון דוכני אוכל שווים וגם מסעדה אחת קצת יותר מסעדתית. מנודלס למאפים ןסטייקים לגבינות ונקניקים. גם המון דברים לקנות הביתה. ממליצה אחרי או לפני שיטוט בשדרה החמישית לראות את קישוטי החג. 
3) סיורי אומנות לילדים. אני האחרונה בערך שגיליתי אותם אבל אם במקרה אתם עוד לא מכירים - מ מ ל י צ ה. יעל פרבר המהמממממת! מדריכת סיורי אומנות לילדים בעיר. לקחה את הילדים לתערוכה מקסימה, הכניסה אותם מרחק נגיעה מהעבודות, יחד עם האוצרת, נגעו, נשמו, זחלו מתחת. החכימו ולמדו בכייף שעה פלוס. אני גרופית!!! ravivberber@gmail.com 


4) בחורף הראשון שלנו בניו יורק, עד שהבנתי מה קורה איתי, הגיע החופש ונאלצתי לתכנן חופשה מקורית בעיר - יענו, תכנון פעילות יומית לנו ולילדים, לכל יום מהחופש כי כמה דורה אפשר כבר לראות (נכון....אם תשאלו את הילדים התשובה שלהם תיהיה שונה משלי). אז כמובן תכננתי, רשמתי, תעדתי - מוזמנים לקבל רעיונות:http://beemasheli.blogspot.com/2012/12/christmas.html

זהו בנתיים....יש עוד המון דברים בעיר עכשיו - סיורי חלונות הראווה על השדרה החמישית, אייס סקטינג בעיר, רוקפלר סנטר עם העץ, ועוד. מאוד תיירותי, לא מקורי אבל ככ יפה וקריסטמסי.

מרי קריסטמס והפי ניו ייר לכולם.






יום שישי, 4 בדצמבר 2015

הזאב שאכל את Thanksgiving | נובמבר 2015

בThanksgiving האחרון - עלה לי רעיון מקורי....וכמו שתכננתי אותו ספרתי כבר את השניות שעבור. עכשיו כשמאחורי אני יכולה לצחקק בשקט....עד הפעם הבאה.
הסיפור המלא:http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4734815,00.html













מיצג אורות, פיסול בקרח, שכונה חדשה, רכבות לילדים | תחילת חורף שמשי בעיר

מזג האויר המקסים (חמסה חמסה חמסה ) עוד כאן. הילדים עוד מתרוצצים ללא יותר מידי שכבות וכל העסק של לצאת מהבית, ללכת לסאבווי, לצאת מהסאבווי, לקחת מונית, לצאת המונית, להכנס לבניין, לעלות במעלית, להתפשט.....עוד לא ממש סיוטי (רק טיפה). אז לפני שאני מתכוננת לסופות שלג (מצרכים לצ׳ולנט.....לא שאני עושה.....בעלי שולח אותי עם רשימה לסופר), סופות קרח מאנטארטיקה (קדרת צלעות טובה....גם - לא אני אחראית)  ומינוס שבעת׳לפים מתחת לאפס (מרק כתום טוב ...זה כן אני, במפתיע) עדיין אפשר לפנטז על סופ״ש מחוץ לבית. לפחות גיחות קצרות.
מה בתכנון:


1)לכולם: אם עוד לא קפצתם למוזיאון הרגשות בברוקפילד, זה הזמן. קטן, מרשים, הילדים יגנבו!!! הוא נסגר אוטוטו  והסופ״ש יש תוספת צ׳ופר - פתחו ממש צמוד אליו, בפנים, מיצג אורות מהממממממם!!!!http://mommypoppins.com/kids/luminaries-exhibit-lights-up-brookfield-place-in-colorful-winter-wonderland
הנה הפוסט משבוע שעבר על המוזיאון ומה שיש לעשות ממש ליד. http://beemasheli.blogspot.com/2015/11/november232015.html


2) למבוגרים וילדים טיפה יותר גדולים : מאז שאני זוכרת את עצמי בניו יורק בקריסמס (און אנד אוף מגיל 8) חלק מחווית החג כוללת כרטיסים לבלט מפצח האגוזים בלינקול סנטר של הניו יורק סיטי בלט....רגע...חכו....לא סיימתי. השנה החלטתי לגוון - כן  מפצח האגוזים אבל לא בלינקולן סנטר. משהו אחר וedgy כאילו כזה. Mark Morris , להקת הבלט המודרני שתמיד מחדשת, כמו כל שנה מעלה הפקה שונה לבלט הקלאסי. The Hard Nut.והכל כמובן בתאטרון הפייבוריט שלי. BAM. הנה הפרטים
http://www.bam.org/dance/2015/the-hard-nut. נראה שמתאים לילדים קצת יותר גדולים.

3)  לכולם : ב 15 ו 16 לדצמבר, יש הדגמות חיתוך ופיסול בקרח - נראה לי מגניב לאללה , אף לא ראיתי בלייב. מי שבאיזור  - נראה ששווה לקפוץ גם עם הילדים!!! כן, זה שוב בברוקפילד בבאטרי פארק (מה אני יעשה...אני משוחדת!!!) http://www.artsbrookfield.com/event/grace-ful-ice-microcosmos

4)לכולם -במיוחד ילדים יותר קטנים : כבר שלוש שנים אני אומרת שאגיע ועוד לא.....השנה זה קורה. תערוכת הרכבות בברונקס בוטניקל גרדנז. תמיד אין לי חשק להתחכך בהמונים.....אבל חברות הרגיעו שהשד לא כזה נורא ומאוד פשוט להגיע עם הרכב. Holiday Train Show מה זה?תערוכת מבנים מנייטורים של אייקונים ניו יורקים (150 בערך) שכולם בנויים בצמחים. בינהם מתרוצצות להם רכבות ממונעות והילדים אחריהם. בתחילת ינואר יש גם תוספת fun עם טומס הקטר. תזמינו כרטיסים מראש!!!!! https://tickets.nybg.org/WebStore/Content.aspx?Kind=LandingPage 

5)לכולם: כ״כ קרוב אלי אבל עוד לא ממש צלחתי אותה - South Street Seaport - כולה מחודשת וחגיגית, אחרי הסופה הגדולה כבר כמה שנים משדרגים את כל האיזור ועכשיו לקראת קריסמס נפתח שוק המתנות והיצירות, יש עץ ענקי, כל מיני הפנינגז בסופ״ש וכן - אין ברירה - גם אוכל טוב. נראה לי שאקפוץ בראשון עם הילדים. http://www.southstreetseaport.com/events/ בערב המקום הומה למבוגרים - מוסיקה, בירה ושוב....אוכל טו-אוב!