יום רביעי, 30 באפריל 2014

על אמא לא אומרים "היא"

לפני חצי שנה בערך בשיחה היומית עם אמא שלי (כן, יומית) - העלאתי את הרעיון שהיא ואבא שלי יבואו לבקר מסביב לפסח ונחגוג פה ביחד את החג.  
העיניים שלה ישר נדלקו (כבר יודעת איך זה נשמע דרך הטלפון…..רגע - לכל מי שלא מבין למה אנחנו לא בסקייפ או ווטסאפ או אוווטרבר…..אם הילדים לא מתרוצצים ונאבקים ברגע - אין סיבה ממש לגשת למחשב - אני הרי לא פונקציה במשוואה פה)

טוב - ישר העיניים שלה נדלקו ואז התחיל תהליך החישובים -  חישובי הימים שתשהה פה פלוס הטיסות מינוס הצטרפותו של אבי בחזקת הג'ט לג במכפיל של הקומה שבה אנחנו גרים - זה פחות או יותר חשבון ברמת אלגוריטמים דיפרנציילים עם שורש רבועי פונקציונלי
בפולנית.

ככה אנחנו שתינו 94 דקות רצופות בטלפון עם לוחות שנה (כן - אולד סקול) כשמידי פעם נשמעים משפטים כמו
"רגע אבל ב17 לאפריל לאבא יש תור לספר אז אחליף את זה עם אילנה מהדיקור שתבוא במקום יום איסוף הגזם ממש אחרי עוזרת שיכולה לבוא רק בימי שני ב4 אחה"צ ואז בעצם אם יש טיסה מקיסריה ב 8:32 בערב - אז יוצא בול….."

או 

"אם אני מגיעה ב 23 ולוקח לי יומיים להתאפס מהטיסה ועוד 5 ימים אנחנו בעיר וגילי טס ל 7 ימים ויום לפני אבא מגיע אחרי שהוא 13 יום בגרמניה בטיסת לילה עם 7 עצירות בדרך ואז שנינו עוברים לדירה ל8.5 ימים ובינתיים גילי חוזר ורוני מגיעה ל3 ימים אז כמה זמן לוקח לרכבת להגיע לרעננה???"

אחרי שהזענו כהוגן ואני מזמן כבר פיספתי את שעת איסוף הילדים מהמוסדות. ניתנקו וכל אחת הלכה מרוצה לדרכה.
נראה לכם??? בעצם פה התחלתי תהליך אל חזור של לילות ללא שינה (שלה - לא שלי), בדיקה יומית של המזוודה על המשקל (שלה - לא שלי), ולחץ הסטרי מנקיון הבית (שלי - לא שלה).

השעה 4:34 בבוקר. יום למחרת.

יום חמישי, 24 באפריל 2014

רובי, סופיה ואני על השטיח האדום.

שלשום בערב - אחרי שהילדים חזרו לשיגרת בה"ס וגנים, אחרי שסבאסבתא חזרו לארץ הקודש ואחרי שהבית חזרה לקדמותו (תודה לאל לילנה האוקריינית) גילי אמר "יאללה יוצאים" ואני ישר מלמלתי משהו שנשמע כמו "יאללה בוא" מתנוחת חצי עילפון על הספה.

בכח רב עשיתי קוקו גבוה ואמנם לא החלפתי את מכנסי היוגה המרוחים בחומוס מארוחת הערב אבל לבשתי מעליהם סוודר מספיק ארוך (ושחור…רק שחור בניו יורק) שיסתיר.  אושרת הבייביסיטר קפצה בצעדי ענק אלינו והתכרבלה מול הטלוויזיה עם "עקרות בית נואשות…".   הבטתי בה בערגה בעוד גילי דוחף אותי קלות לכיוון הדלת כניסה.

שמנו פעמינו לטיול רגלי מהנה בערב אביבי ניו יורקי. ז"א כש 5 מעלות צלסיוס בחוץ ורוחות הקוטב הצפוני נושבות בעורפנו. ווסט וילג' היר ווי קם.  (אני קיללתי בליבי את גילי שקרע אותי מהספה כשיכולתי להשאר ולהתכרבל עם אושרת…ונראה לי שגם הוא התחרט קצת שהוא לא מתכברל על הספה עם אושרת באותו הרגע……)

חצינו את הכביש ומולנו אנחנו רואים המולה וזרקורים. בזמן שאני מביטה סביבי להבין מה מו מי - ניגש אלי שוטר חסון עם כל האוונטות מסביב למותניים ואומר לי Excuse me, MAM, you cannot stand here!
ואני בחוצפה ישראלית מתרעמת  WHY???
והוא עדיין בנימוסין אמריקאים You are standing on the Red Carpet.
הבטתי למטה - ומתחת לרגלי אכן היה פרוש "ה"שטיח האדום.   זוהר, עבה ונמתח (בנות - אני עדיין מדברת על השטיח)  מהכביש עד לכניסה מלכותית עבור הרויטאלטי של מנהטן.

הגענו לאחד הפרימירים של ה Tribeca Film Festival 
למי שלא מכיר - זה אחד מהפסטיבלים בעולם האומנות שיזם רובי רוברט דנירו (בשבילכם)
שאליו מגיעים כל היפים והיפות, השווים והשוות המוכשרים וההרבה פחות מוכשרים מכל העולם שמככבים על המסך הלבן.

כמובן שברגע זה בוטלו כל תכניות הווסט וילג', השיחות אל תוך הלילה שתכננו , וכל קומץ השקעה בזוגיות שהיינו צריכים אחרי חודש אורחים פעיל (שלא להגיד אינטנסיבי קמעה)
כי הרי ביננו - מה יותר חשוב - להביט זה לזה בעיניים ולדעת שאחרי הכל אנחנו together forever 
או סיכוי של 0.01% שקלוני אולי במקרה יעבור על השטיח ויביט לי בעיניים ואדע שהוא יזכור אותי forever forever
ת'אמת???!!!

אז נעמדנו כאחרית הפפרצי - גם גילי!!!, והצלחנו לתפוס כמה תמונות של הסלבס השווים שעברו.
כשסיפרתי לחברה בארץ את מי ראיתי - היא אמרה שהיא לא מכירה אף אחד מהשמות שאמרתי אבל הם נשמעים לה מאוד חשובים!!!

אז הנה - פיסות של ג'ון ליגוויזמו, סופיה ורגרה, ועוד שניים שככבו בכל מיני סרטים לצד שחקים הרבה יותר טובים מהם







המתבגרת והעיר הגדולה.....לרגלייה .......אפריל 2014

יום אחרון לחופש פסח אביב 2014 - נשארנו רק אני והיא. אהובת ליבי שמיום ליום מתבגרת, גדלה ואוטוטו כבר לא הילדה הקטנה לי. יצאנו לקרוע את העיר. כמו ניו יורקריות אמיתיות.

התחלנו ב MOMA - איך ?!




פה היא כבר רמזה לי שמיצתה את המוזיאון..... אז המשכנו ל.....




משם ללאנצ' עם הגבר שבחייה

אחרי החגים | אפריל 2014

אחרי חג עמוס משפחה, חברים, אוכל ובילויים יצאנו לבית הנופש בכפר. כך נראה הסופ"ש:

WOODSTOCK, NY





ולקינוח: ההופעת בלוז הכי טובה שראיתי בניו יורק  .....והיא היתה מחוצה לה



תודה לברי, עמית, חוה ואהוד ששוב סבלו אותנו בשקט והזמינו אותנו לנשום אויר צח.