יום ראשון, 30 באוגוסט 2015

קיאקים, קרחונים ומתבגרת | אלסקה פרק ב'

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בטיולים זה הרוגע, השקט, הניתוק, האחוה המשפחתית וחיבור האהבה האין סופי בין ילדי. כשמוסיפים לזה  את מימד המתבגרת שכולל מצבי רוח עולים ויורדים, התפרצויות לא צפויות, תריקות דלת ( של קראוון…לא בדיוק אותו האפקט של דלת עץ מלא), בכי לא מובן ושאלות הרות גורל כמו "ללבוש את הסקיני או הבויפרנד לשייט בין הקרחונים???" בטון  שמרגיש כמו דילמת החלטת שיגור פצצת האטום על אחת כמה וכמה טיול כזה מהנה כפליים.

וכך, אחרי נחיתה די רכה באנקורג' באלסקה ושיטוט בעיר "הגדולה" של המדינה שאותו מיצינו אחרי פעמיים בקפה  ופעם במוזיאון בילינו שעות קצרות במעבר לקראוון, כשבאמריקה כמו באמריקה, השיא היה סרטון ההכנה לנהיגה בבית על גלגלים (שכמעט גדול יותר מדירתינו בניו יורק) שהסביר בפרוטרוט את ריקון מיכל הביוב וכיצד לעשות עצירת חירום בכביש המהיר (למתעניינים בנתיים את מי הראשון צלחנו ואת השני קצת פחות - מזל שלא ההפך!!!)
הילדים באקסטזה - כל אחד השתלט על אגף נפרד- הרים, הוריד, לחץ, שיחרר, פתח, סגר,עלה, ירד.  ואחרי סימון טריטוריה התמקם ב30 ס"מ רבועים לשבועיים וחצי הקרובים. 

משם ישר לסופר - משהו ככה קצת להרטיב את השפתיים, ואם חלילה קודם עוד היה מקום פנוי (טוב נו- הייתי חייבת להביא גם את מגפי החורף (מרל) , גם את מגפי הליכה (טימברלנד) וגם את הנעלי הליכה (סורל) וגם אם מקרה נפגוש איזה דוב שמבין ענייין גם את המגפי (מרק ג'ייקובס) אז אחרי ששלחתי את גילי עם שלושת הילדים לסופר….כבר לא היה . כי איך אפשר טיול באלסקה בלי 17 סוגי בן אנד ג'ריז. לא שאני מתלוננת. רק אומרת.

הדרמנו וכבר בדרך קלטנו, ככה במקרה בלי להתרגש בכלל כי פה זה כמו לראות את קייטי הולמז בשיעור ספינינג בטרייבקה, איזה שלושה ליווייתני בלוגה. ת'אמת הלב שלי דפק יותר מאשר כשראיתי את קרדישיאן  - לא משנה איזה מהן.
עוד טיפה על הכביש דרומה ומסביבנו הרים עם פסגות מושלגות (לזה שירי מימון התכוונה "טוטל מוש"), ים אפור שלא נגמר ואויר צח ששורף את הריאות. 

העיירה הדרומית הראשונה שאליה הגענו Whittier. 
על המים, סירות דייג קטנות, מפלים שיורדים על לכביש, אבל זה שטויות. העיקר שהיה קפה. מפה יצאנו לשיט קרחונים. ואמנם זה נשמע טוב ויפה (ואכן זה כך) בין הלחץ שאיזה ילד יפול מהסירה לבין שאיזה ילד (מעניין באמת איזה…) יעיר את מפלצת השלג ב FROZEN 
עם שאגות דוב הקוטב הג'ינג'י, במקום לקפוא למראה הקרחונים…אני בעיקר הזעתי. 
ת'אמת - סוף. עוצמה, יופי, שקט. הטבע בהתגלמותו. להנציח כל זווית. מזל שהמתבגרת לקחה פיקוד וישר גמרה לי את הבטריה בטלפון בתמונות סלפי של עצמה מול הקרחון. חבל רק שהקרחון בול מאחוריה ומה שרואים זה 783 תמונות של שיער מתנפף ועיניים מצועפות  
ורק אם ממש מסתכלים מקרוב רואים איזה פיסת צופציק לבנה שממנה אמורים להסיק שזה הקרחון הגדול ביותר באמריקה הצפונית. העיקר שיש לה תמונה לפייס.

שוב לקראוון ושוב דרומה עוד יותר ל Seward
עיירה מתוקה, קטנה בתיזאילנוח.
שתי מוניות פה, 4 מסעדות (יוונית עם אוכל איטלקי, מבשלת בירה, ותאילנדית- שילוב מנצח אם לא תמוהה משהו)
ן 8 ברים.
פה אירגנתי פעילות משפחתית באקסטרים - קאייקים לאורך חופי אלסקה, במים קפואים, מעלינו נשרים ומתחתינו ליוויתנים. ממש לתפוס את כדור הארץ בביצים. רק מה??? הקטנה קטנה שלנו לא הגיע לרף הגיל האפשרי ??? חבל!!!! אוי כ"כ   חבל!!!! ממש באסה…….טוב….אם אין ברירה - אני אקריב. אשאר איתה על החוף, 
לא ,לא זה בסדר…...
אה…..יש פה בית קפה קטן שקט, נעים רגוע??? טוב, אין ברירה - אני רק אחכה פה, מבואסת שלא יכולתי לצאת לקור, לרוח לרטיבות ולילדים שמקטרים שהוצאתי אותם לחיק הטבע. 
אני רק אקח איזה תה קטן ואתקע את הקטנה פה לידי עם האייפד. 
שטויות….אני  בטוח אצטרף לטיפוס קרחונים שיש בהמשך הטיול. 
רגע….רגע….מה??? מה זה השטויות האלו של קרע בגיד בכתף ואתה לא יכול לצאת עם הילדים….נראה לך??? לא קרע לא גיד ולא נעליים!!!!!  בניתי…אמממ ….הילדים בנו על זמן איכות עם אבא……פתק מהרופא יש לך?? גם לי יש פתק….גם מסוג של רופא….יותר כמו פסיכיאטר….להקריא לך??? בבקשה -  לאשתו של גיל דודקביץ שחושב לרגע שהוא אולי במקרה ינצח פה בוויכוח וכבר מלכתחילה הוא ממש ממש טועה אני רושם 93 דקות של דממה בבית קפה הרחוק ביותר מבעלה ושמגיש גם קוראסון שקדים וגם עוגת גבינה נון פאט אבל גם אם לא נון פאט זה בסדר, ללא ילדים או בעל  בסביבה כדי לשמור על שפיות נפשית זמנית וכדי שלא תמצא את עצמך, אממממ כדי שבעלה לא ימצא את עצמו ישן ליד הצינור לריקון  מיכל הביוב בקראוון. כן…..זה גם סוג של פתק. 




למתעניינים  - השייט קיאקים היה מהמם. לאם שלום, לבעל not so  much

יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

TLV - NYC - ALASKA | אלסקה פרק א'


אז ג' (גילי, בעלי, אב ילדי, אהבת חיי, זה שמעלה לי ת'סעיף עם התחתונים על רצפת חדר האמבטיה) קם בוקר אחד בניו יורק האביבית ואמר שהוא רוצה לסוע לאלסקה. "יופי", אמרתי, "ואני רוצה להיות מלכת אנגליה, או לפחות חברה ממש ממש טובה של קייט".
שנינו בהינו אחד בשני  והבנו שלקייט בטח יש חברות  רק עם מבטא בריטי עמוק  ולא כאלו שהבן שלהם "רק בודק" מה קורה אם מטביעים מנטוס בקולה (תודו שכולכם ניסיתים…או לפחות רציתם אבל אני בטוחה שקייט או חמותה שתחייה לא מרשה לא מנטוס ולא קולה בארמון).
כנראה שהרצונות של גילי טיפ טיפה יותר ריאלים ואמרתי "סבבה…"זורמת…..בוא נבדוק".
"רוצה לשבת ולחשוב ביחד אם אפשרי ואיזה מסלול?"

"אממממ…לא …תתחילי בלעדי….אצטרף כשיהיה לך טיפה חומר. אני רץ לישיבת דירקטוריון"
 סבבה…".
התחלתי, אספתי, אני וחברי Trip Advisor התקרבנו יותר מאי פעם ורעיון כללי החל קורם עור וגידים.
חזרתי לבעלי שיחייה …"רוצה עכשיו לשבת? יש לי כבר הרבה רקע"
"…….אמממממ ….לא…..תמשיכי אכנס לעניין כשכבר יהיה לך ראשי פרקים למסלול…אני רץ לישיבת הנהלה"
"סבבי…."
פה כבר Lonely Planet נכנס לעניינים, אפילו אתר למטייל - בשביל המימד האסלי…..נבנתה תוכנית כללית ככה לא מחייבת, רעיון כללי רק בשביל להבין מי נגד מי, טיוטה ראשונית ככה בין הכביסות לקציצות , אקסל מפורט של 34 עמודות, מחולק לפי שעות היום וקווי רוחב גאוגרפים, לפי רמת האתגר וכוכבי צלילה, זווית תלילות המצוקים ושניות היום הפנויות בין פעילות ד' לאופציה ז' אם אפשרות ג' לא מתאפשרת.
בקטנה.
"רוצה עכשיו לשבת לעבור על התוכנית לטיול שאתה הצעת, אתה רצית, אתה הכתבת ובגללך אנחנו טסים לקצה העולם עם שלושה ילדים, טיסה קצרה של 17 שעות עם 4 קונקשנים, סיוטית מזאתי לארץ  במטוס אלעל באוגוסט???!!!!" שאלתי בנימה קלה של טון עצבני. מדגישה - נימה קלה.
"אממממ….בעצם. סומך עלייך לגמרי,  ממש לא רוצה להתערב לך ולשנות לך דברים הרי את המומחית….."הוא מתחנף בכבדות, מגמגם, זז אחורה בצעדים קטנים בעודו מזיע קלות……"אני רץ לישיבה….. בשירותים."
וככה, בלי לשים לב…..מצאתי את עצמי סוגרת טיול לאלסקה ל 16 יום  במסלול מעגלי, בקראוון (!!!) עם מתבגרת,  ילד הפיראקטיבי בן 6 וזאטוטה בת 3 עם אטיטוד של בת 17.5.
יש!!!! זה משתווה כמעט להורדת שערות מהרגליים …..בעצם מהמפשעה, עם שעווה.
והוא….הוא…….מדלג לו בדילוגי שייח סעודי בדרך להרמון…..חיוך מקיר לקיר…..כשביקש שכל ערב תוגש לו , על מגש כסף סיבירי שאותו מושכים חמישה כלבי האסקי, את תוכנית היום למחרת כי הוא עסוק.עמוס.טרוד.חשוב מידי להתעסק בקטנות ולדעת את כל פרטי הטיול…..איפה ילדיו, פרי חלציו, יישנו ויאכלו כל יום ממש לא מעניין אותו. האישה הקטנה כבר תדאג לזה.
אז מפה לשם….עוד עם ג'ט לג מהארץ, הכביסה מלאת חול הים של פולג, כובסה וקופלה כדי שוב להכנס למזוודות, שיטת המזוודה החמה, רק הפעם ליעד קצת קריר יותר. anchorage ahoovati.
יצאנו לדרך, כמו לפני 5 שנים בצד השני של העולם (ניו זילנד…פה הפירוט משם)    פלוס ילד נוסף, פלוס כמה שערות לבנות,  פלוס כרס קטנה (לא אגיד למי)
מינוס מסת שריר אבל אופטימים.
שיהיה לנו בהצלחה. נמשיך לעדכן. Stay Tuned


יום שני, 17 באוגוסט 2015

נגמרה עונת הסליחות | הגיגי ביקור מולדת


.....ואני לא מדברת על חגי ישראל הבאים עלינו לטובה

סליחה שאיחרנו
סליחה שהקדמנו
סליחה שהילדים נרדמנו באוטו
סליחה שהילדים רעבים
סליחה שאנחנו לא ממש רעבים
סליחה שהגדולה לא באה איתנו
סליחה שאנחנו חייבים כבר לזוז
סליחה שלא הספקנו לבוא שוב
סליחה שהגענו בדיוק בצהריים
סליחה שנעצור אצלכם רק בדרך ל או מ
סליחה שבאנו בידיים ריקות
סליחה שממש אין לנו אף ערב להפגש
סליחה שאנחנו פנויים רק היום
סליחה אבל ממש לא בא לנו לשבת אצלכם לקפה אלה רוצים לנשום קצת תל אביב
סליחה אבל אולי אפשר לוותר על עוף בגריל אצלכם בגינה ולנגב איזה חומוס טוב ביפו
סליחה אבל יש מצב להפגש בים ב 9 בבוקר ולא ב 13 בצהריים ,,,,לא בא לנו להפוך לשניצל
סליחה אבל יש מצב שאנחנו לא מתוזזים לקריית ביאליק לראות את הדירה החדשה שלכם ואתם מזיזים את התחת שלכם למרכז אלינו
סליחה אבל אחרי טיסה של 18 שעות לא, לא ממש בא לנו לעצור להגיד שלום עם כל הילדים ו 23 מזוודות לדוד מנחם
סליחה אבל אנחנו ממש מצטערים שהגענו אחרי שנה מניו יורק בדיוק בשבוע שאתם לא יכולים  לצאת דקה קודם מהעבודה ולהתאמץ טיפה אחרי שהתנחלתם אצלינו בסלון 4 וחצי שבועות
וזהו. פשוט סליחה
מתנצלים מראש ובדיעבד למי שראינו, שלא ראינו, שראינו קצת, שראינו יותר מידי, שנפלנו עליו בדיוק בשנ"צ של יום שישי או בחדשות של מוצ"ש 
לא התכוונו להכביד, להכעיס, לסנן, להעליב או להקשות
פשוט אחרי שנה, מרוב שכ"כ רצינו לראות, לחבק, לבלות, להקשיב, להיות עם כולם ביחד וכל אחד לחוד....יצא קצת לחוץ או עקום. מ צ ט ע ר י ם.

אז לכל אחי לנשק בנושא "ביקור מולדת"
רק אתם מבינים את עונת הסליחות
ושיום כיפור זה כלום לעומת הכפרות של הקיץ


חזרנו מהביקור השנתי עייפים, מרוצים ואחרי חודש וחצי בארץ מלאי נקיפות מצפון.