יום שני, 29 בספטמבר 2014

סיור בניו יורק | יוצאים מהעיר לראות סתיו | Fall Foliage in the Adirondacks

שנת הלימודים החלה וכבר 14 יום לא ארזתי או פרקתי מזוודה. אחרי שהילדים נכנסו לסוג של שיגרה במוסדות, אחרי ששמתי את פעמי לג'ים לנסות את מזלי אחרי חודשיים שהרגליים שלי לא ממש עשו שום מאמץ חוץ מלהרים את עצמם מהספה וללכת למקרר, פתחתי את הרשימה הוירטואלית של "מה צריך להספיק כל עוד אני גרה בעיר-הכי-מדהימה-בעולם" והגעתי למספר 27. "אם הגיע הסתיו....דבר ראשון צאי מהעיר".

טוב, אם ככה כתוב אז ככה כתוב. אין ברירה. הרודתי את המזוודה שלפני יומיים צרחתי על גילי שיעלה כבר ל30 סמ שנשארו פנויים בדירה (מעל למכשיר אדים שמעל למכונת פנקייקים) וארזתי שוב....הפעם בגדים בצבע בסתיו כדי להתמזג עם הטבע.
יוצאים לטיול באפטייט ניו יורק....ואם כבר להכנס לאוטו וליסוע - אז הכי רחוק שאפשר. קרוב זה ללוזרים.

העמסנו אוטו, 3 ילדים, עגלה, בוסטר, כסא בטיחות, 3 כריות (כרית קיטי, כרית בוב ספוג וכרית סטן תאילנדי למתבגרת), 2 אייפדים, 8 ג'ריקנים של מים (טוב....לא ג'ריקנים - אין פה- אבל כמה בקבוקים ממש גדולים אם במקרה המג"ד הפלוגתי יגיע לביקורת באמצע הניווט בשטח אש.....(נשארו פה שריטות חבל על הזמן מהצבא.....ולא אצלי.....)) ,קרטון וחצי של נינושים לדרך ("רק משהו קטן קצת להרטיב את השפתיים.....") ומנשא.
זה הכל.
והצפנו לAdirondacks - פארק טבע יפיפה שבסתיו מחליף את צבעיו לצהוב, כתוב, אדום, סגול. גם לצינים שביננו - מחזה מרהיב. (ניתן לעקוב בדיוק מתי ואיפה חילופי הצבעים מתחילים ולפי זה לתכנן את הטיול באיזור - מפה לחילופי הצבעים.

כמובן שבדרך האאאאארררררווווככככה הילדים הספיקו לריב, להקיא, כמעט לעשות במכנסיים ("תתאפקו....רק עוד 14.5 שעות מגיעים"), וכל פעם להפיל את "קיטי" הבובה בגודל של ציפורן חודרנית בסדק בין הכסאות ברוחב של נייר למינציה כשסחבק אחראי לחלצ אותה אחרת היללות ישר יעלו על התדר של לשכת הסעד המקומית.

אבל באמת -

יום שבת, 13 בספטמבר 2014

סטימצקי בשיחת גוביינא

דבר אחרון קייצי..... כשפה בניו יורק כבר התחיל הגשם ואני עם החולצה הארוכה הראשונה לעונה (הקולקצייה החדשה של……Old Navy )   -  

הקיץ, כשחגגתי 22, באמת פינקו אותי. ויותר מתמיד הבנתי כמה החברות שלי חשובות לי. הן סובלות אותי כבר לא מעט זמן, בסינוני השיחות, המרחק הנוראי והשתיקות הטרנס אטלניות. 

כל אחת בדרכה היא הפגינה את אהבתה  ואת יכולתה לסבול אותי גם בשנים הבאות למרות המרחק, השעות ההפוכות והפרידות ביננו שעם השנים כבר הפכו לשיגרה.

אחת ה"הפגנות" הללו, המתנה הכי הכי הכי שיכולתי לקבל היתה מחברה, שלא אציין את שמה, ענת איזנשטט - אה סליחה…..בראל, שבין עבודה, ילדים, חוגים, בעל, חופשות ומצבי רוח הרימה את הכפפה ועוד סינגרה חברה נוספת למשימה וקראה, ערכה, תיקנה, עיצבה, קימבנה, קיללה, ביזבזה בשקט בשקט ......
ויצרה משהו מהשטויות שלי.

מסתבר שלא רק גילי קורא את זה (וזה כמובן רק כשאני מכריחה אותו).

אז….דקה לפני שסטימצקי ממלאים את המדפים וערוץ 2 קונים את הזכויות…אני נהנת מהדיפדוף ביצירה המשותפת.
ענת, אין לי מילים, את יודעת.

שבוע טוב לכולם!

יום שלישי, 9 בספטמבר 2014

סתיו 2014 בניו יורק : המלצות, תערוכות, סיורים, אוכל והופעות

שניה לפני שעליתי על המטוס מהארץ בחזרה לניו יורק ושניה לפני הפרידות הדביקות והשאלות החוזרות על עצמן כל פעם לפני טיסה  ("……אמממממ….לקחת לילד משהו חם לטיסה? יש לך נורופאן לקטנה?…..שהגדולה לא תלך לשירותים לבד…….הפספורטים אצלך?    ביקשת לשבת במעבר?  יש לך תחתונים להחלפה? חכי……מכינה לך כמה שניצלים לדרך……".(תנחשו ממי……)

סגרתי את אתר "זאפה" ו"טיימאאוט תל אביב" בצער ובשמחה רבה נכנסתי ל"טיימאאוט ניו יורק" ו"מומי פופינז".
צריך להפשיל שרוולים ולהתכונן. להתכונן לסתיו בניו יורק….אין עונה יפה מזו (חוצ מאולי האביב…..והקיץ….והחורף אולי גם……..)

אז ככה - הנה הדברים שבשבוע שלם שאני כבר בחזרה בעיר לא התאפקתי....למורת רוחם של בני משפחתי שהתחננו לזמן שריצה מול האייפדים לפני תחילת שנת הלימודים. ועוד כמה שאני מתכננת בהמשך:

סיורי אומנות מודרכים בעברית - שוב המון דברים חדשים בעיר ובתור מישהי שעוד לא מזהה את ההבדל בין וורהול לוולמרט אני נהנת שלוקחים אותי ביד ומובילים אותי בין גרליות ומוזיאונים לספוג קצת קלטורה - סיורים מקסימים, קלילים וקצרים  http://artwalksarttalks.com



הופעות - יאללה - רוצו - יש המון
שר
בוב דילן
ג'סטין טימברלייק
כרטיסים פה ticketmaster  ו פה   http://www.stubhub.com
גם כמובן - אני בדרך להזמין כרטיסים לעונה הבא של ה:
ניו יורק סיטי בלט http://www.nycballet.com
אלוין איילי http://www.alvinailey.org

יום שני, 8 בספטמבר 2014

מלדיביים, מלחמה ומה שבינהם

זהו נגמר. הוא ניצח. לא, לא החמאס, לא צה"ל. 
אני אפרט
(לא לבעלי לב חלש, קנאים,  או או נפגעי חרדה)

הקיץ עבר , ומריחים כבר את הסתיו ב39 מעלות שבחוץ. הילדים במוסדות כבר 24 דקות ועוד כ 72 דקות לפני האיסוף של היום הראשון. אחרי הלחץ של הבוקר הראשון (אמא!!!! איפה הטי שירט עם הנצנצים השחורים!!!!???) , העזרה העילאית מבן זוגי ( השעה 8:24 - "אני מוכן - את צריכה ממני משהו….".) והבגרות שהילדים הפגינו לקראת דרכם החדשה ("אממממאאא!!!! ליבי ליקקה לי את הסנדלים!!!!") אני סוף סוף רגועה ונינוחה בסטארבקס השכונתי אחרי שוט של קפאין ישר לוריד ומנסה לסכם את הקיץ שעברנו.

סוריאליסטי. זאת המילה היחידה שיכולה לתאר את מאורעות החודשיים האחרונים.
אני מצטערת להגיד שהחופשה שעברנו, עברתי, היו אחת טובות. קצת לא נעים להודות בזה אבל בהחלט מרגישה ככה.
אז מה היה לנו - קייטנות (הילדים התייצבו כל אחד בקייטנתו ישירות בדרך מנתב"ג), פעילויות חופש מטעם סבא סבתא, ים בריכה ים בריכה ים ממד ים בריכה ממד ים בריכה. ושניצלים נוסח פולניה (נויה שובתת ולא מוכנה לאכול יותר שניצלים עד הקיץ הבא)


זה סגר את עניין הילדים. ואנחנו? אני?

אז ככה.

הקיץ חגגתי יום הולדת עגול - עגול כל כך שישר עליתי 5 קילו, וקניתי את התחתונים שנינט מפרסמת בבית אבות. אבל בעלי (שיחייה) החליט להפתיע. לצערי!!!

בבוקר בהיר, הביל ושקט - אחרי 35 הפצמ"רים הראשונים הכריז "יש לך 24 שעות לארוז, נוסעים לטייל, הכל סגור". מה???? מו???מי??? איך???

"את ואני, למשהו קטן תיק עם בגד ים ומגבת"

"רגע, בלי הילדים??? רחוק מפה???אבל מלחמה!!!! אין מצב שאני  נוסעת!!! מי ידאג להם??? איך אשאיר את המתוקים לבד???  אולי נבטל??? יהיה לי כ"כ קשה בלעדהם1111 זה ממש חוסר אחריות!!! …….טוב, התיק מוכן……."

"אל תדאגי הכל  סגור - יש מקום לינה, יש בייביסיטר, הכל עלי - יש לך 24 שעות רק לסגור את קצוות" אמר הגבר-גבר כולו מנופח ומרוצה מעצמו.

אוקי - "לבייביסטר יש הלו"ז קייטנות של הילדים? יש קצת אוכל במקרר חוץ משניצלים? איפה הכרטיסיית בריכה? העברת את הבוסטר לאוטו? יש כביסה נקייה? הכנת לגור בגד ים ליום ים בגן? לליבי יש חבילת חיתולים איפשהו או שהיא הולכת למחזר את אותו החיתול שבוע? איפה הטייצ רכיבה של נויה? הכנת לבייביסטר רשימת אלרגיות ותרופות? הסברת לה שליבי מחבקת בלילה בקבוק עם 14,5 מ"ל של חלב מלא? ושגור ישן בלי תחתונים?"

"אה……"   לגבר-גבר יצא כל האויר כמו בלון יום הולדת אחרי 5 ימים……."אה - אה…..טוב נו…..תסגרי את זה…….בקטנה……." וברח למשרד

אני בחרדות מלחמה, מה-יגידו-השכנים-ואמא-שלי-גם, שכדאי שאעשה שעווה (לא חושבת שנוסעים לחופשת סקי באוגוסט) ואלי כדאי שאספיק עוד סיבוב חדשר כושר אחרון לפני שאני חושפת את הריבועים בבטן (ריבועי הבורקס של אתמול….)

מפה לשם….אחרי עיכובי אזעקות, טיסות שלא נגמרו ו 23 שעות של מחשבות ""האמא הכי גרועה בעולם" ו"הבעל הכי לא מתחשב  שבגללו אהיה האמא הכי גרועה בעולם " . העולם נדם. הילדים התאדו והוא ניצח. 

איך אפשר להנות כשאני יודעת ש"הוא" ניצח בקטגורית "הפתעות יום הולדת.ימי נישואין, חגיגות היום שנפגשנו ומתנות שנתיות לפעם הראשונה שהוא הוריד את הזבל….." …הרי אני תמיד הייתי זאת שזכרתי,  פינקתי, כתבתי כרטיסי ברכה דביקים - גם בימים שהוא לא ממש ידע על קיומם….אבל לא משנה….אני זאתי שתמיד "ניצחתי" ופתאום הוא הרים לי משהו להנחתה כזו שלעולם לא אוכל להתגבר עליה…….אוף!!!!

היה קשה, 
אבל בעודי מתענגת על חול לבן בין שמיים שקופים לים טורקיז כבר תכננתי את הניצחון שלי……
חכה חכה……ידי עוד נטויה…

הנה קצת תמונות: