לחגוג כמו מלכה

היום חגגתי 24 אביבים.  כן, 24.

היום התחיל כשיצאתי מהחדר שינה בבוקר, אחרי סוג של יקיצה טבעית  לצלילי צווחות של שמחה מהחדר ליד. יצאתי לסלון לילדים מצחקקים, ערימת בלונים צבעונית, מתנה שנבחרה ע"י נויה והבייביסטר, ברכות ועוגה שהיא חלומה של כל ילד בן 6. התחבקנו, התנשקנו, צחקנו ושמחנו.

אחרי אתנחתא רגועה של שלוש וחצי דקות גור ביקש שאבוא לנגב לו, נויה ביקשה פנקייק לכבוד היום הולדת וליבי ביקשה בקבוק ולישון. סיימתי את אלו ואמרתי לקהל הביתי – מזמינה את כולם לבוא איתי למקום שאני הכי אוהבת בניו יורק – האגם בסנטרל פארק.

הילדים שמחו וישר רצו להדליק את הטלוויזיה וגילי אמר "מעולה" וביקש את שאכין לו מיד את הטפסים של הביטוח כי הוא רץ למשרד.

טוב, החלפתי ארבע פעמים בגדים – תמיד הדילמה היא בין משהו צחור, נקי ואיכותי לבין משהו כהה, פרחוני שלא יראו עליו פליטות של ליבי וניגובי ידיים של גורי אחרי שהוא אוכל ארטיקים.

הכנתי תיק כאילו אנחנו יוצאים לאי בודד – לא, מנהטן אמנם אי אבל ממש לא בודד,

פיתיתי את הילדים להתארגן ליציאה עם הבטחות של ברווזים, סוסים, סנאים והם ישר הסכימו (ישר אחרי שהבטחתי לתת לגור לשבת באמצע במונית ולתפעל את המזגן ולנויה לקנות מרכך חדש לשיער – היא נפלה בשבי השורות שורות בסופרפארם השכונתי של 34 סוגי שמפויים ו56 סוגים שונים של מרככים, כבר יש לה 4 מכל אחד).

ולשניה וחצי שוב תהיתי אם זה נכון לצאת לעיר הגדולה עם שלושת הצאצאים. ברור שכן – מה עוד בחורה יכולה לרצות בים הולדתה חוץ מלבלות יום שלם באוגוסט עם שלושה ילדים שכבר מחורפנים לגמרי מהחופש הגדול? קטן עלי!!

בנתיים קיבלתי ברכה במייל מחברה שכבר קרעה את העיר בעברה שהיא בטוחה שיהיה לי יום מעולה ושאני בטח מבלה באחד מהספאים הטובים בעיר.

אחרי נסיעה קצרה במונית (37 דקות של "אמא יש לי בחילה", "גור אל תעבור את הקו" "אמא תגידי לו לא לנשום עלי" "אמא אני צריך קקי" "וווווואאאאאא (ליבי)" ו"אמא מה קורה אם אני מושך את הידית הזאת" ) שבה נסיתי לענות לשיחות טרנסאטלנטיות של איחולי יום הולדת ומתן הוראות נסיעה לנהג קוראני נשפכנו החוצה לפארק פינת הפלאזה, מולנו יפים ויפות על עקבי סטילטו בצבעי פסטל וכירכרות רתומות לסוסים פרחוניים קידמו את פנינו. אח – מהמם.

ישר תקעתי לכל ילד ארטיק ביד ולאחת בקבוק (שיסתום להם קצת את הפה), וירדנו לכיוון האגם – איזה אידיליאה – פרחים, ברווזים, מצעי דשא, שקט. שהחזיק מעמד בערך 3  דקות- "אמאאאאאאאאאאאאאא – גור נכנס למים!!!!"

אחרי שחיי כמעט חלפו מול עיני – או יותר נכון תוכנית פעולה לאיך אני מחליפה לילד ספוג מים בגדים ומלבישה לו את הדבר היחיד שיש לי בתיק – אוברול ורוד מידה 3-6 חודש, זינקתי קפיצת אולימפידת לונדון 2012 והצלתי את הילד (בדרך 3 ברווזים ניו יורקים ששרדו את חורף 2010 חטפו התקף לב ).

טיילנו לאיטנו, גור בקפיצות מיונה ליונה, נויה בגלגלונים כמובן ואני בשינוע עגלה ביד אחת ושמירת נוצות\עלים\אבנים ("אבל זאת ממממש יפה") בשניה. יום יפה, ילדים שמחים, אמא מאושרת.

אין כמו  לחגוג יום הולדת עם הילדים. אוהבת את הקטנים שלי. במיוחד כשאני יודעת שעוד שעתיים מגיעה הבייביסיטר לקחת פיקוד ואני משוחררת.

ועכשיו בנימה טיפה אחרת –

לפני המוווןן שנים בת דודה שלי שאלה אותי ,כשהיא רק התחילה, אם אני מכירה את הסידרה "סקס והעיר הגדולה" – אני חשבתי לעצמי – סקס בטלוויזיה ???? אייייכסססס  (אני פולניה). מאז כמובן, כמו הרבה אחרות, התאהבתי בסידרה – בקרי, מירנדה, שרלוט וסמנתה. חלמתי להיות הן בעיר הגדולה – רווקה, יפה, מאובזרת. בין לבין חוויתי את חוויות ניו יורק בעודי בחוף המערבי דרך ש', חברה קרובה קרובה שאכן נהנתה מכל מה שלעיר יש להציע כשאני הייתי כבר נשואה עם תינוקת על המותן. ועכשיו אני פה, ממש גרה פה ביום הולדתי ה 24 . לא כ"כ מאמינה . חוגגת פה יום הולדת ראשון ומקווה לעוד כמה.
עם זאת היה לי כייף גדולה הבוקר לקבל את כל האיחולים, ברכות,טלפונים, מתנות, פרחים מהצד השני של העולם. שמחה ששמחתם בשימחתי. מתגעגעת לכולכם ומקווה שתבואו לבקר. Kisses!!

(למסוקרנים – כמובן שהיום יום הולדת לא הסתיים בלי בילוי בעיר הגדולה עם בעלי שיחייה ב morimoto אחד המקומות היותר שווים בעיר וסיור לילה רגלי בשכונות תוססות בדרך הביתה, שמודה – נתנו לי להרגיש טיפה זקנה ממרום 24 שנותי).