רגעים אחרונים של אור | שקיעה מעל מנהטן

גילי ואני בהכנות ל"מירוץ למיליון" (כולל קליפ של חלק מהמירוץ)

כשביתי הגדולה עלתה לכיתה א', הדבר השני שעשיתי, אחרי שקניתי לה מחברת תלמיד עם עטיפה חומה, זה להתנדב לוועד ההורים של הכיתה. עוד בישיבה הראשונה , כשאחת האמהות הוציאה מהתנור את פשטידת הכרישה האורגנית, ש"במקרה" היא "הכינותי מראש", הבנתי שטעיתי ועל טעויות משלמים…..שנה שלימה.

בסוף השנה נשבעתי שלעולם לא אעבור חוויה כזאת שוב, אבל כנראה שהג'ט לג והאוויר הדליל בקומה 19 של דירתנו, השכיח ממני את הסיוט וישר התנדבתי פה  להיות class parent, כדי שלא יגידו שהאימא של הילדה החדשה מישראל לא עושה משהו לטובת המולדת. במקרה הזה המולדת הניו יורקית.

גם פה, כבר בישיבה הראשונה כשאחת האמהות הוציאה מהתנור את הפאי תפוחים האורגני, ללא גלוטן ,מחלב טופו שהונבט בהימלאיה, ידעתי שעשיתי טעות והפעם באמת נשבעתי שיותר זה לא יקרה ושנתיים שלמות עמדתי יפה בהבטחה.

ואז,יום בהיר אחד, ביתי הגדולה נגשה אלי ושאלה "אמא, את כבר filled out את הטופס למרוץ?" בטון של לועסת מסטיקים מקצועית.

"אאאממממ….." ניסיתי מהר להריץ בראשי ב- 7:02 בבוקר בעודי בפיג'מה מתפוררת, כשאני מקפיצה שניצלים ביד אחת (סתם....מכינה לחם עם שוקולד...) וביד השנייה רוכסת לקטנה את חצאית קיטי שמיועדת לגילאי 6-12 חודשים (הילדה תכף בת 3…). למה הגדולה בדיוק מתכוונת?? האם זה למרוץ new york  marathon השנתי?ואם כן ,האם הבת שלי כבר מתאמנת אליו מאז הינקות ואני לא יודעת על כך?

האם זה מרוץ  הכבאים של ה- 11 לספטמבר שבו כל שכן ושכן מכין מאפים עתירי אנרגיה - יענו קלוריות, שחס וחלילה שלחתיכים עם השלייקס לא ייעלמו הריבועים בבטן, או האם זה מרוץ האימהות לנשות טרייבקה רבתית שאותו בעיקר עושים כדי שפעם בשנה כל אימא ואימא בדאונטון תוכל להשוויץ  בתחת המוצק שעבורו היא מבלה ימים כלילות בג'ים….בדרך כלל עם ג'ים…..?!

"נו….אימא…..המרוץ של ביה"ס שבו ככללללל הילדים וכככככלללל ההורים רצים מייל שלם יחדיו בהרמוניה מושלמת ללא זיעה, התנשפויות או קיטורים (את זה אני הוספתי), עבור ספרי חקלאות לכפר קטן בדרום ההימלאיה....עבור ציוד השקיה לשבט קטן במזרח האמזונס...עבור ספרי אסטרופיזיקה לעיירונת בינונית בצפון אוזבקיסטן. "

אה.

גם היא לא כ"כ זכרה עבור מה - אבל זה "נננננוווורררראאאא" חשוב שהיא תירשם ו "מה??!!!….את לא תרוצי איתי???כל האימהות מתנדבות ומתכוננות למרוץ……." היא מסתכלת אלי עם סנטר רוטט. 

אני כבר ראיתי ישיבות הכנה למרוץ של אמהות אמריקאיות שבדיוק יצאו ממכון הציפורניים מעבר לפינה ובמקרה הכינו,תוך כדי, שייק פירות ללא שומן אבל עם 78% פרוטאין, כהכנה למרוץ ולכפר האוזבקי.

כמובן שמחשבותיי גם הפליגו לילדה מנודה חברתית ואקדמאית, שאם במקרה יום אחד תפגוש ילד מדרום ההימלאיה\מזרח האמזונס\דרום אוזבקיסטאן, הוא ישר ידע שאימא שלה לא תרמה ורצה במרוץ עבורו.

לא הייתה ברירה, לטובת עתיד הילדה - נרשמתי.

"רגע - אימא, את צריכה גם להיות ספונסרית"

מה?

ספונסרית? של מי? 

"שלי"- היא מביטה בי ולא מאמינה שהאישה מולה היא אימא שלה.

סורי….אבל אני לא כ"כ מבינה - להיות ספונסרית עבור מה? הילדה אי פעם הזיזה את עצמה באימונים מפרכים? רק אם מרתון פרקי Liv and Maddie בניקלודיון נחשב כהתעמלות.

האם היא אי פעם נרשמה למכון כושר של בלונדיניות שמתמחה בניפנוף השיער הגולש ימינה ושמאלה? כי אם לא - מה בדיוק אני צריכה לספנסר ?????? קיבינימט. טוב, נו, שוין.

כתבתי צ'ק של 25$…..היא מביטה בי……טוב של 40$…..עדיין עומדת מעלי ומחמיצה פנים…….טוב….סגרנו על 250$. אחלה.  אה…. זה עבור כל משתתף. אוקי.

הקטן מזווית הדירה קולט את האקשן.ישר מתקרצץ ושואל, ומפה לשם, בלי לשים לב, ובלי בייביסיטר ,סגרנו על חמישה משתתפים…..(סליחה….אם אני רצה אין מצב שגילי לא…….) ומסתבר שילדה בת 2.5  בעגלה - זה משתתף וחצי. אז אחרי שמשפחתינו הקטנה סיימה לממן את שבט האוזבקים המערביים (וכמעט פטרה את כל שאר הורי ביה"ס מתרומות) נשאר רק לרוץ מייל עם הילדים . קלי קלותה.

ערב לפני המרוץ - בנון שלאנטי, ככה בפינוי הכלים מהשולחן (שלי) וגירבוץ על הספה (שלו) אני זורקת לבן זוגי לחיים את תוכניות המחר :

"אה מחר….בבוקר אתה מוריד את הילדים בביה"ס אחרי שהלבשת והאכלת אותם....

אני בורחת לקריביים עם השכן הבלונדיני והעיניים הכחולות.......

אתה חוזר מוקדם ויוצאים למרוץ........

ובערב טום קרוז בא לקחת אותי לנשף הנשיא......."

"מה???? מה אמרת?" הוא קופא ומרים את מבטו ממשחק סוליטר עצבני

"מרוץ??? שו מרוץ?. אני לא רץ בשום מרוץ…."

"מותק - אתה ממש לא רץ - אתה רק מלווה את הקטנים בקצב של צב צולע….אני ארוץ עם הגדולה ונחכה לכם בסוף. תעשה את זה לאט לאט. אפילו תעצור בקפה בדרך. זה ממש לא ביג דיל. סתם for fun"

הוא מכווץ את עיניו לעברי במבט חשדני ואני מנסה לשחק אותה במבט תמים במבי.

קלי קלותה.

מגיע היום הגורלי . כולנו בחולצות תואמות את המטרה , מכנסי ספורט ממותגות כיאה למקומיים, הגדולה ישר בורחת לחברות בקו ההתחלה אחרי סשיין מתיחות שגרמו לי להסמיק, והקטן גורר רגליים ומספיק לפתוח את הברך שנייה לפני אות ההתחלה. כבר התחלה מלאת אנרגיה ומרץ.

השריקה ניתנת וההמון מזנק קדימה. ואיתו גם הקטן….אשר הופך מילד, שמנת ההתעמלות היומית שלו מסתכמת באימוני קשירות בחוט דייגים שגילי משתמש בו למרק בשר, לאצן אתיופי (מינוס הצבע הכהה, פלוס תלתלים ג'ינג'ים ) שכל  מטרתו היא להשיג את אחותו, חבריו מהכיתה, המדריכה לקרמיקה ואת אימא'שלו הצולעת.

ומכיוון שבניו יורק לא נותנים לילדים להסתובב ללא השגחה צמודה סטייל שומרי הראש של אובמה, אני אחריו……מסתבר שלשיעורי הספינינג יש תמורה בעד האגרה.

אימאמאמאה - אחרינו בצווחות של כבשה הולנדית מקפצת…אחותו הקטנה בעגלה מעודדת בקריאות גור נמרים…ואם העגלה לא במרחק נגיעה מאחיה….צווחות האושר הופכות לבכי שמזעיק את שירותי הרווחה של מנהטן……זאת אומרת שנהג העגלה צריך לעמוד בקצב של תלמיד כיתה א' עם מרץ של סייח מתבגר והוא רץ אחרינו בנשימות ונשיפות ששומעים עד לאפר איסט סייד.

אני מביטה לאחור, רואה ילדה מאושרת בעגלה ומעליה אבא מזיע, עוד דקה על גבול ההיפרוונטילציה עם מבט רצח בעיניים לעבר אישתו שהבטיחה לו "שטויות...אתה תטייל בקצב של צב צולע…."

אני מחייכת אל אב ילדיי בחיוך מתנצל, מקללת את הגדולה בשקט שהכניסה אותי לברוך הזה, נשבעת שוב שלעולם לעולם לעולם  לא אתנדב\אזום\אשתתף או אפילו אחלום על  אירועי ביה"ס שבה אני מפעילה או מופעלת, וממשיכה לקו הסיום רגועה שלפחות דיירי  הכפר, עיירה או שבט באוזבקיסטן, אמזונס או ההימלאיה …..יכולים לישון בשקט עם המחיר שאנחנו משלמים….מחיר יקר….אכן כשמו כן הוא.

המירוץ למיליון.

רחוב 24 והשדרה ה 10 | צ'לסי לא מאכזבת | סיורים 2014

במקרה הייתי בסביבה. בצ'לסי בין הגלריות.

Brooklyn Bridge וה Brooklyn Bridge Park | גלידה, קרוסלה ונוף | סיורים 2014

בשבת האחרונה המזג אויר כיכב ובמפתיע גם לבעלי היו קוצים בטוסיק לצאת מהבית. גירדנו את הילדים מהשטיח מול הטלוויזיה ליום יפיפה.

היעד - לחצות את ה ברוקלין ברידג' ברגל, מעל האיסט ריבר, ובסופו להגיע לקו המים של ברוקלין לגלידה ופארק חדש עם נוף למהטן.

כן, זה משהו שכל התיירים עושים אבל גם למקומיים זה אחלה טיול יום.

אז ככה, הלכנו ברגל עד לתחילת הגשר שהוא ב Centre Street, ממש ליד התחנה של הסאבווי לCity Hall של הרכבות 4,5,6.

חצינו, חלקנו ברגל , חלקנו בעגלה. המעבר הרגלי הוא על רמפת עץ מעל המכוניות עם נוף לגשרים מסביב ולמים. יש מפרצי עצירה קטנים עם הסברים על הבנייה של הגשר וכמובן להצטלם.

כשמתקרבים לברוקלין רואים משני צידי הגשר את ה ברוקלין ברידג' פארק. זה פארק חדש יחסית, מושקע ומאוד נעים. הפארק משתרע לאורך המים והוא די גדול. חלקו עדיין נבנה ומשתפץ. הוא יורד עוד הרבה דרומה לאורך המים. ממליצה לטייל לאורכו.

אנחנו הפעם התמקדנו באזור ממש משני צידי הגשר.

מצד ימין של הגשר יש את ביתן ה Brooklyn Ice Cream Factory ולשם פנינו מועדות

יורדים מהגשר והולכים לכיוון Old Fulton Road. ממנו יורדים לכיוון המים עד למטה. בדרך עוברים את התור האאארוך מחוץ לפיצריה של Grimaldi's (אמורה להיות מאוד טובה….לא יודעת….לא בא לי לעמוד בתור בשביל פיצה).

בקצה הכביש מגיעים לחלק אחד של הפארק ולגלידה. כולם יכולים להרגע ולמלא את המצברים עם קצת סוכר ונוף מקסים את הקצה של מנהטן.  אחרי שניגבנתם את אחרון הילדים מטיפטופי הגלידה, תסתובבו עם הגב לנהר ופנו שמאלה על Water Street  ושוב שמאלה על  New Dock street או Old Dock Street ולכו עד הסוף.

זהו.

הגעתם לחלק היפה של הפארק. 

פה מידי פעם יש מיצגי אומנות, בימים יפים רואים פה הרבה כלות שבאות לעשות פוזות מול הנוף, והכי יפה - קרוסלה עתיקה ששופצה ושוחזרה. שווה סיבוב.

יש גם מפרץ קטנטן עם חול ים ומדרגות בטון לישיבה מול הנוף.

יצאו ב 10 בבוקר, חזרנו ב 5 אחהצ - עייפים אך מותשים. עוד ,"וי" לרשימה.

דברים שעושים בחוף המזרחי בסתיו | apple picking

בתור ילדה שגדלה בחוף המזרחי של ארצות הברית, למדתי שיש דברים הכרחיים שחייבים לסמן עליהם "וי" בסתיו : לקנות את הדלעת הכי גדולה בסופר (ולראות איך חודש אחרי זה היא נרקבת לאט לאט בלי שאף אחד מצליח להרים אותה ולזרוק אותה לפח), בשבועיים לעבור חמישה מעילים עד שמתקבעים על אחד שילווה אותי נאמנות בחמישה חודשים הקרובים (מעיל רוח, מעיר גשם, וסט  דייגים, מעיל צמר ומעיל פוך אסקימואי), וקטיף תפוחים בחווה שבה יש גם קטיף דלועים, פינת ליטוף ומתנפחים. ממש כמו פארק הלאומי בחול המעוד סוכות.

אז, גם פה, 30....אה......20 שנה אח"כ אני דואגת למלא את אותן המטלות שניה לפני שמתסגרים בבית עד סוף אפריל. 

קטיף תפוחים עם חברים מהשכונה:

איזה תיק?! | איפה מוצאים תיקים בניו יורק

הקדמה: זה סיפור + המלצה.
מי שרוצה להגיע לפואנטה (יענו לרשימת קניות) - שתגלגל לסוף.
מי שרוצה גם סיפור.....בבקשה:

"אני צריך לדבר איתך. זה חשוב."

אבא שלי לוקח אותי הצידה לשיחת הרת גורל. 

"אבא, זה דחוף כרגע?"

אני מסתכלת מסביב ולא יכול להיות סנריו מתאים מזה לשיחת אבא וביתו :

מסיבת יום הולדת של ילדה בת 4 בפארק תל אביב אחה"צ באמצע אוגוסט בין דביקות חמוצה לבין צבע אדום.

"כן" הוא אומר וכולו רצינות.

"לי ולאמא יש משהו חשבו להגיד לך"

טוב, עכשיו כשהוא הכניס גם את אמא'שלי לתוך העניינים כבר התיישבתי על ספסל עירוני לח כשלפני ישבו שם שני בני 3 עם ארטיק פטל.

פעם אחרונה שהורי עשו לי הקדמה כזאת הייתי בת 12 ואמא שלי אמרה לי שהיא בהריון….

ניסיתי לעשות חישוב….ולא , לא חושבת שהם עם אותה בשורה.

"תראי, את כבר לא ילדה,"

אני כבר מחווירה על הספסל ועושה חושבים איך בביקורים בארץ אני מחלקת את זמני בין שני בתים נפרדים.

"ומאוד חשוב לאמא ולי " הוא ממשיך.

אני פוזלת אל ילדי המזיעים המתרוצצים על הדשא - 

אני מריחה פה כבר שיחת שיפצור על היותי אמא סוג ז' כי דוקא היום לקראת המסיבה הקטנה לא הסכימה ללבוש את השמלה שסבתא שלה קנתה לה כבר לפני חודש (סולידית לבנה עם עיטור מעויינים בכחול טורקיז עתיק - כמו הילדים המושלמים של הוניגמן) אבל התעקשה לצאת מהבית עם הכותונת לייקרה של  סינדרלה עם שרביט בצבע זהב מתקלף.

וזאת לא הפעם הראשונה…..

"חשוב לנו לתת לך משהו בעל ערך ליום ההולדת שלך" (כן, אני עוד תקועה בחגיגות ה40….)

"משהו עם משמעות עבורך, משהו שישמש אותך זמן רב, משהו איכותי "

אני כבר מדיימת את עצמי נסחבת עם כרכים א'-ל' של בריטניקה לנוער באוברווייט  ומנסה להסביר לילדים שאינציקלופדיות זה ה "גוגל" של פעם (כשהלכנו בשלג לבאר לשאוב מים - לא, עוד לא היה amazon prime

למשלוח עד הבית….)

והוא ממשיך.....

"אנחנו יודעים שאת כולך עבור הילדים שם בניו יורק……שאת משקיעה בכולם מסביבך…..ושאת ממש מזניחה את עצמך…" ..טוב, את החלק האחרון  הוא לא אמר אבל בטוח חשב….

אני מסתכלת על עצמי - דוקא חשבתי שהיום יצא לי די בסדר האאוטפיט - ג'ינס שחור סקיני (גאפ), גופיה שחורה (דלתא) וכפכפי שוק הכרמל - לא פיצוץ אבל גם לא לגמרה "צכונה".

"אז חשוב לנו לתת לך משהו עבורך - רק עבורך…שימלא אותך, שישמח אותך, שיגרום לך ללכת קצת יותר זקוף….."

ומהחשבות שלי כבר משתוללות לשייט מסביב לעולם, טיפוס מודרך לקצה האברסט, טיפול פסיכולוגי לשנה או סטייליסטית צמודה שלא תרשה לי ללבוש גופיות דלתא יותר.

"אמא ואני רוצים לקנות לך"…….drumroll…..

תיק.

הה? מה? אה? 

ב*&^$# זאת לא מילה גסה

הכל פה מאוד מאוד מתוח.

האויר מתוח, הסטייל מתוח, השיער מאוד מאוד ישר ומתוח וכמובן שגם העור מתוח.

אצל נשות טרייבקה המתוקתקות, אין מצב שלא לצאת מתוחות מהבית. גיהוץ מתוח על הג'ינס במראה המרושל, גיהוץ מתוח על השיער מקלות מקלות וגיהוץ מתוח על העור שגם בגיל 78 וחצי הוא יעמוד חלק חלק כמו טוסיק של תינוק ניו יורקרי, עדיף של סרה ג'סיקה פרקר.

אין כניסה ללא מתוחות לאיזור הזה של העיר. 

ואני, בכל המתח הזה סביבי, שניה אחרי ההשכבה של הקרציות ודקה לפני ההתמוטטות על המיטה (שאפרופרו - מלאה במלא בגדים ממש לא מתוחים) , בדרך למקלחת לנסות להחזיר את עצמי אל בין החיים אחרי עוד יום שיגרתי בבירת ארצות הברית, הלא היא מנהטן. שניה לפני המים הרותחים שקוראים לי אליהם אני עושה את הטעות הגורלית ומעיפה מבט במראה…..כן….טעות, טעינו, טועים. 

קולטת בקצה העין את קצה העפעף הנוזל למטה, את הקמט שנחפר לי לתוך המצח ושניה לפני שערפילי החדר מאיימים להפעיל את גלאי העשן ,שמה לב ל5 כתמי שמש חדשים ששמים את גורבצוב בכיס הקטן. 

נ  ה  ד  ר  !

טוב…בשלב זה המקלחת כבר נשכחה ואני  2 מ"מ מהמראה עושה מסג' רקמות עמוק לעור הפנים כדי לחקור את טיבם של המסילות החדשות שהתגנבו לי לפנים.

אני מותחת, מכווצת, בודקת את הפרופיל, מדליקה את העור ומכבה גם כן, מתאפרת,, מטשטשת וזולגת לסנטר, לצואר, מאחורי האוזניים ומנסה גם לקלוט את העורף במראה בגודל 3 ס"מ רבועים של דורה שליבי שכחה אצלי בחדר.

אני כבר כמעט מרימה ידיים כשגילי עובר בשקט משקט מאחורי  וזורק לחלל האויר, בחזה מנופח כמובן, "יש לך 5000$" 

שנתיים לשיפוצים. 

לשניה וחצי הבטתי בו קצת מופתעת "איך סיטואצית האמבטיה-ערפילים-אני מול המראה בחזייה ותחתונים קשורה לשיפוץ הדירה ולמה שנרצה לשפץ דירה שכורה?" חשבתי……ואז זה היכה בי כמו הקלאצ' עור המשופשף (לא , לא זה שבאוטו….אם עדיין לא הבנתם - תשאלו את בת המין יפה שיושבת לידכם) של מייקל קורס בידה של בלונדינית עצבנית על עקבי 17 אינצ' בשדרה החמישית. 

התיישבתי על קצה האמבטיה ולא ידעתי אם לצחוק, לבכות, לשמוח או לחתום על גט ממש באותו הרגע.

מה????. שאני אשתפץ??? אפילו לא ידעתי מאיפה התחיל לנסות לאכול את הרגע הזה - הצד השמאלי והצד הימני של המח הקטן שלי נכנסו כבר לאוברדרייב (כן, זה כן ממושגי הרכב) ועשן התחיל לצאת לי מהאוזניים:

מצד אחד "הוא" חושב שאני לא מושלמת!!!

מצד שני חשוב לו שאשקיע בעצמי

מצד שלישי הוא רוצה אותי כמו בת 18

מצד רביעי הוא יודע שזה חשוב לי

מצד חמישי הוא כזה שובניסט

מצד שישי תודה באמת שהוא "מרשה" לי 

מצד שביעי אני אשתו  הקטנה  יחפה במטבח (הוא עדיין אופטימי בנושא הזה) שרק מחכה ש"הוא" יזרוק איזה עצם

מצד שמיני בואו נדבר על השיער הגולש שלו (ולא - אני לא מדברת על זה שעל הראש)

מצד תשיעי בואו נהיה כנים - די נחמד יש פירגון  להשקיע במשהו כ"כ שיטחי אבל ש"בא לי"

הדיון הפנימי הזה נמשך אל תוך הלילה אבל לפי חצי האש שיורו מעיני -גילי באותו הלילה התרכבל בפינה הכי חשוכה בבית ועשה קולות של "הצילו"

בבוקר השכם, אחרי אירגון הילדים לבה"ס בשלווה של טרנוסורוס רקס, התייצבתי אצל המומחית לכל דבר שהוא הלוק בניו יורק והיא בנונ שלנט זרקה…."עוד בפולניה היינו 

מתמתחים " ואני משם טסתי למכון השכונתי של היפים והיפות .

אל תדאגו - הסכימו להכניס אותי - הייתי עם כובע בייסבול נמוך נמוך של הניו יורק ניקס, משקפי קאוצ' והטרנינג של טומי הילפיגר…..טוב נו….לא הכניסו אותי מהכניסה הראשית אבל הסכימו שאכנס בשקט בשקט מהסימטה מאחורה.

אחרי תחקור מעמיק וחשוב (מחלות ילדים, באיזה קרם עיניים אני משתמשת בימים האי זוגיים בשבוע, ומס חשבון הבנק שלי), נכנסה לחדר מישהי בין דוקטורית לדוגמנית השער של ספורטס אילוסטרייטד עם ערכת איזמל, מזרקים  ונייר שיוף תעשייתי.ֿ הפשילה שרוולים ואמרה בקול עמוק "אוקי…..של ווי גט סטרסטד? אי סי ווי הב א לוט אוף וורק תודיי….."

אאאאממממממממ ….רגע רגע….מה ? מו? מי?

היא מהר הבינה