"תגידי, אז
מה את אומרת?"....היא פונה אלי ושואלת. "מה?" אני פונה אליה בחזרה
ולא מבינה מה היא רוצה ממני. הראש מסתובב לי ואני מחפשת איזה קיר להשען עליו. "את
בכלל שמעת מה שאמרתי לך?!" היא שואלת בנימה קלה של עצבנות.
"אמ....בטח...אה....לא ממש....שניה אני צריכה לנשום". אני עונה.
אני בגן שעשועים בשכונה (מה ז'תומרת
איזה?!!....יש רק אחת – טרייבקה) עם אמא מהגן ומנסה כל כולי להראות כאילו אני חלק
בלתי נפרד מהנוף האורבני של ניו יורק. נועלת את הנעליים הנכונות, ג'ינס בדיוק
במידת השיפשוף הנכונה, טי שירט ארוכה חדשה שנראת שאצלי בארון כבר שנים, בלייזר
צבאי אפור, צעיף אביבי, טיפ טיפה של מייק אפ ושיער אסוף מרושל (שלקח לי שעה
לעשות). ממש אחת מהחבר'ה. אמא שלי היתה אולי אומרת "ככה את יוצאת מהבית? אולי
תחליפי בגדים?" בפולניות מתקדמת – אבל אני נראת כמו כל אמא אחרת פה שהרגע
התגלגלה מהמיטה. ו"היא" באמת התגלגלה מהמיטה – לי לקח רק שעה וארבעים
ליצור את הלוק.
גור, בן 4.5, מתפלש בחול כמה מטרים ממני בעדינות
אמריקאית עם חבר מהגן. אני מנסה לנהל שיחה אינטליגנטית עם אמא של החבר על דברים
ברומו של עולם כמו מסיבת סיום של הקטנים, מסעדות מומלצות בווילג' ואיזה פיצה כדאי
לאפות לילדים בבית – כזו מחיטה מלאה או אורגנית על בסיס קינואה .....(בסדר!!! הילדים
שלי יתמודדו עם פיצה מקמח לבן שצמחה וגדלה בפיצרה בקצה הרחוב.)
פתאום בקצה עין אני קולטת אותו, מזהה בשניה וחצי
את אותו אחד שהיה איתי מהצבא, אח"כ באוניברסיטה, ראיתי אותו ממש לפני החתונה,
ואח"כ היה אורח קבוע אצלי בבית – בד"כ כשבעלי לא היה. כן כן. מודה! השעות היו די קבועות – או חמישי בערב פעם בשבוע
או יום יום בשעות הקטנות של הלילה. תלוי מתי הייתי זמינה. והייתי!! במיוחד בשבילו.
ופתאום הוא שם – שוב, ממש לידי. שנינו נושמים את
אותו אויר, כל אחד עם הבן זוג שלו, והפעם – גם עם הזאטוט שלו.
הוא לא ראה אותי, אז ניסיתי . ניסיתי לשלוח את הקטן
לשחק ליד ביתו, ש"בטעות" יעיף חול על אשתו, שאולי אפילו בלי כוונה ידחוף
את הבת היפה הבלונדינית (כמובן) שלו....כל דבר – רק שתיהיה לי סיבה לפתוח איתו
בשיחה או לפחות שמבטינו יצטלבו. No such luck.
ופתאום, בעודי מנגבת באלגנטיות ניו יורקית את הסמרק הישראלי של בני הוא נעלם.
בהסטריה קלה העפתי מבטים לכל הכיוונים אבל
כמו שהוא הגיח, כך נעלם – בלי שאפילו נעלה זכרונות או שכמו שבעלי אומר "אעשה
לעצמי פאדיחות".
Ross. Ross Geller. או
למי שמתעקש David Schwimmer. או
הכי נכון חבר של Jennifer,
Joey, Phoebe, Chandler וכמובן Monica. מטר
ממני. והוא לא היחיד.
כן, אני חן ואני מתעלפת מcelebrities במנהטן.
מהרגע שזה התחיל לקרות ניסיתי ממש ממש חזק לשמור
על פסון, לשמור על cool מטורף שאף אחד מהניו יורקרים הקולים מסביבי
ירגיש שאני מחווירה, מזיעה ועל סף התקף חרדה קל. לא רציתי שכל מי שמסביבי שרגיל
לעמוד בתור בסטארבקס עם ג'ורג' קלוני (אל דאגה – אותו עוד לא ראיתי) יראה שאני בן
אדם כ"כ רדוד שמתרגש מכל מיני אנשים שהם בעצם כמוני כמוך רק עם עוד כמה אפסים
בבנק.
אבל אני כן. ולשמחתי מצאתי עוד 2 אמהות שהן
כמוני. אבל כמובן שהן עוד לא יצאו מהארון בנושא – הכל נעשה בשקט בשקט.....אבל ברגע
שאני התוודתי היה להן ראיתי שהן גם קצת מתחילות ברעידות עדינות וטיפות זעה קלות
הצטברו להן מעל השפה.
אחרי שהושבתי אותן, נתתי להן קצת תה קר ירוק נטול קפאין מערבות דרום אסיה מהסידרה החדשה של דין אנד דלוקה, הן נרגעו והתוודו. גם הם זונות סלבריטיז – יוציאו המון כסף רק כדי להריח אחד....יקנו שעה אחרי שעה פרפוצ'ינו מתחת לבית של דנירו, יאמצו ילד ברזילאי רק כדי שישחק בגן שעשועים שהילדים של היידי קלום משחקים בו או יוציאו מאה אלף דולר בשנה בבה"ס פרטי שהבן דוד של ג'סטין ביבר אולי ירשם אליו בשנה הבאה.
הרגשתי שאני בחברה טובה. ולכן לא התביישתי לספר
להן שבבוקר, אחרי שקניתי לליבי צ'יריוס בסופר וכבר הייתי בדרך החוצה ראיתי את Katie Holmes.
באותה שניה כ"כ התרגשתי שישר עשיתי U turn עם העגלה וכמעט שכחתי שליבי מטיילת מחוצה לה על
המדרכה. ברגע האחרון דליתי את הילדה, חיברתי אותה לעגלה למרות מחאותיה הקולניות
(אצלנו לא עושים דברים בשקט) וטסתי לאגף האורגני שם גברת טום קרוז התעניינה בקרם
פנים מאצות שוודיות. בלי לאבד את האשתונות – היתה לי תכנית. לשלוח את ליבי לכיוון –
הרי מי יכול לעמוד בפני ילדה בת שנה, מריירת כששאריות ציריוס מרוחות לה על הזרוע
והבירכיים. אבל לה (לקטנה) היו תכניות אחרות...היא התעניינה נמלה שטיילה בקצה המדף
של הקרם פנים ההודי – שהרי ברור שזה יהיה בצד הנגדי לכל דבר שוודי. ניסיתי לשדל
אותה בעברית (שחס וחלילה אמא של סורי לא תבין), ניסיתי לזרוק צ'יריוס לכיוון,
ניסיתי לדחוף אותה קלות (קלות!) ובסוף אפילו לגרור אותה קלות (קלות!). לא- הילדה
לא נולדה עם הגן הזה שאצל אמא שלה הוא כ"כ דומיננטי . ולמרות שהכל נעשה
מאאאאוד בדיסקרטיות ואני בטוחה (!!!) שקייטי (כן, אני מרשה לעצמי לקרוא לה בשם
חיבה מכיוון שנשמנו ממש את אותו אויר) בכלל לא שמה לב אלינו בזמן שחגנו מסביבה
כשאני מצביעה לליבי אל עבר המטרה שסימנתי, הגברת המהממת, ללא איפור, קצת מזיעה
אחרי שיעור ספינינג כשאצלה בעגלה הפרחים הכי יפים בכל דאונטאון נעלמה אל האופק או
לפחות לכיוון הקופה המהירה בצעדים זריזים עם מבט מפוחד כאילו היית י איזה פאפרצי
מתעלק.
האמהות ישר הנהנו באהדה ויחדיו קראו
"אוהבים אותך חן".
אז כן – הם מקיפים אותי, היפים והיפות שפעם
ריירתי כשראיתי אותם עם המסך הגדול. עכשיו אני מריירת כשאני רואה אותם מולי. אני
מרגישה שאני ככה כובשת את עיר הזאת. עזבו אותי מגלריות, הופעות, מסעדות. זה זה
הדבר האמיתי. אני בדרכי לאי המטמון. לעבר תיבת האוצר בקצה הקשת. בדרך לדשא של
השכן הירוק יותר.
בנתיים בדרך פגשתי את :
Katie Holmes, David
Schwimmer, Brooke Shields, Kelly Rippa, the hot guy from Entourage, Mathew
Broderick, the mom from Gossip Girl, Al Pacino, Scarlett Johansen, Edward
Burns, Bethany, Jennifer Connelly, Donald Sutherland
וידי עוד נטויה.
וידי עוד נטויה.
אני עדיין ממשיכה בשמחה ובדילוגים על דרך
האבנים הצהובות עד שאגיע לקוסמת מארץ עוץ בסוף השביל. כן כן - קוסמת. נו, באמת – אני צריכה להגיד לכם מי זאת
הקוסמת????!!!! אתם עוד לא מכירים אותי??!!!
קרי ברדשאו כמובן – האחת והיחידה. Sarah Jessica Parker.
ברגע שאראה אותה – אפשר לארוז את המזוודות ולחזור לארץ.
אז אם למדנו יחד ביסודי אני יכולה להרגיש שאני חברה של זו שחיה ונושמת סלבים בעיר הגדולה?
השבמחקזה כבר כאילו ישעמם לך אם תחזרי לארץ ולא תתמנגלי בין הסלבים ההוליוודים, תשקלי טוב אם לחזור..יהיה לך רק אותנו ♥