ביום ראשון הקרוב חוגגים פה בארצות הברית את יום
האם. לא יום המשפחה כמו במדינות אחרות שלא אציין את שמן אלא יום אם אמיתי – מלא
כרטיסי ברכה דביקים, סימניות מעשי ידי בני שלוש ודובוני אכפת לי ורודים. בדיוק
(!!!) מה שכל אמא מחכה לו ביום אחד בשנה שכל כולו עבורה. ממש!
כדי לחגוג את המאורה בסטייל ניו יורקי, ולא סתם
ניו יורקי – אלא בסגנון יהודי או יותר נכון JAPi (Jewish
American Princess )
הזמינו אותי ואת שאר האמהות מהגן לבראנץ' חגיגי
ללא ילדים, במלון מהודר במרכז העיר באמצע היום. כמובן עם תכנית אמנותית של הרצאות
מעניינות, מתנות מפנקות, אוכל גורמה וקוקטיילים ללא הגבלה. הכל עבורי, אם השנה,
....בעלות סימלית של 875 $ בלבד. סתתתתםםם – רק 150$ לאדם – או יותר נכון לאמא.
אחרי התלבטות של דקה וחצי החלטתי באמת לפנק את
עצמי לכבוד יום האם, לוותר על טיפול 10,000 (מניקור, פדיקור, מסכה, שעווה, ומסג')
ולחוות את החג עם שאר האמהות בצורה קצת יותר חברותית. הרי כולנו אמהות, עם אותם תסכולים, חוויות,
קשיים – נאכל, נשתה, נקשקש ונרוץ על עקבי
8 אינץ' ביחד לקחת את הילדים מהגן.
באותו הבוקר – כולי מתרגשת לקראת הפינוק – אחרי
שהכנתי קציצות (שיהיה קצת אוכל בבית) , מיינתי את מגירת התחתונים של נויה ( לא
נעים שהיא מידי פעם עוד לובשת תחתונים מכיתה א'), רוקנתי-מלאתי-
הדלקתי-רוקנתי-מלאתי-רוקנתי את המדיח ושאבתי את כל קוביות הלגו הקטנות (נמאס לי
לדרוך עליהן – תפרים בבטן אחרי ניתח קיסרי זה כלום לעומת הכאב שמפלח ברגע שהרגל
נוגעת בלגו הרואה ואינו נראה שמתחבא בין שערות השטיח) נשארו לי 7 דקות שלמות
להתקלח, לבחור אאוטפיט מתאים ולתפוס מונית לצד השני של העיר – לחגוג ולסגוד לעצמי כאמא.
לבושה, מאופרת נכנסתי למלון DREAM שהוא כמו שהוא נשמע. לתוך חלל חלומי עם שלטים
לעבר הארץ המובטחת. אבל שניה קודם – כמובן שcoat check, אחרי זה check in, אחרי זה ראיון
לעיתון הגן ואחרי זה הליכה על השטיח האדום......ועוד לא הגענו לארוע עצמו.
בשניה שכף רגלי השמאלית עברה את הסף התנפל עלי
מלצר בטקסידו "גברתי, לימונדה ירוקה, לימונדה ורודה, קוסמופוליטן, ג'ין און
דה רוקס, או מיי מעיינות מנהר שוודי יהודי
עתיק?". למראות 80 אמריקאיות יפות, צחורות, בבלונד תואם ומפונפם ושיניים
בוהקות ישרות פלס על עקבי 8 אינץ' בצבע תנין אפרפר ישר בחרתי את הג'ין (שימו לב –
השעה היא 10:22 בבוקר).
אחרי לגימה אחת ארוכה, תחבתי תלתל ג'ינג'י
ולמקומו, חייכתי חיוך אמריקאי מעושר (לא-זו לא שגיאת כתיב) ועשיתי סמול טוק כמו
אלופה. משם כולם התיישבו ליד שולחנות ורדרדים, מקושטים בזהב ויהלומים עם מתנות יום
האם מבארניס' וסלט קיסר עם עוף רזה מאוד כבר מוכן לבליסה. (כמובן שהרוטב היה on the
side –
הרי לא יתכן שאמהות טרייבקה יוכלו משהו עם יותר מ38 קלוריות בארוחה. )
בעודנו לועסות עלו מרצות בשלל נושאי אמהות,
יהדות, נשיות וחשיבות התרומה ($$$) לארגונים
יהודיים. אם במקרה שכחנו.
הבוקר בהחלט היה מלא בפינוקים, עניין וחוויות
אנטרופולוגיות מגוונות.
לקראת שעת איסוף הילדים מהגן התחלתי להתארגן
לתזוזה, כמו שחשבתי שגם כל 80 הנשים שסביבי. ב 13:40 כשעוד אף אחת לא ממש התקדמה
עם החסה בצלחת שלה והייתה בקוסמופוליטן השלישי, קמתי – כשעדיין חשבתי שכל 80 הנשים
מסביבי יעשו, וצעדתי לכיוון היציאה, כמו שעדיין קיוויתי שכל 80 הנשים מסביבי יעשו,
אספתי את המעיל והשארתי טיפ של 54$ כמו שהתפללתי שגם כל ה80 נשים מסביבי יעשו
ורצתי לתפוס את המונית הראשונה הפנויה כמו שדמיינתי שגם כל ה80 נשים מסביבי יעשו.
הגעתי לגן, כמו אמא אחראית, מזיעה עם לחץ דם
גבוה מהרגיל (אי אפשר לאחר ב17 שניות לאיסוף פה) ומחפשת מסביבי את 80 האמהות
האחרות שאיתן ביליתי את יום האם כדי לצחקק איך כמעט לא הגענו לשעת האיסוף בעודנו
מתנדנדות מכל האלכוהול.
מסתבר שיום אם אותנטי פה בניו יורק – הוא אכן
יום אם אמיתי – הרבה שתייה חריפה, אוכל עם ערך קלורי של נייר פרגמנט, מתנות יקרות
חסרות תכלית מהמותג היקר בעיר וגולת הכותרת – נני פורטו ריקנית שתאסוף את הילדים
מהגן.
אז אכן, אני על נעלי עקב 8 אינץ' ו17 מטפלות
בילינו יום אם נהדר בגן השעשועים מתחברות מחדש לילדים שלנו ....או לילדים של כל
ה80 נשים שעדיין נשארו בארוע מבושמות ומנצנצות כמו שרק אמהות ניו יורקריות יודעות
לעשות.
Happy Mothers Day!!!
את גדולה מהחיים
השבמחקהכתיבה שלך ממכרת ושנונה ואת חייבת להוציא ספר!!!!
הרגת אותי!!!!!!!!!
השבמחק