יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

אסון באלסקה. נשארנו בחיים. בקושי | אלסקה פרק ד'

השירותים בקראוון סתומים. מי שאי פעם חווה שהות ממושכת בקראוון יודע שזה הסיוט הגדול ביותר של כל שוכני קופסאת הפח על גלגלים. עוד יותר מתהליך ריקון מיכל הביוב של הקראוון ( בהגה המקצועית "יונק הדבש"…..משאירה לכם להבין את הקשר…..).זה בעיקר סיוט של מרוקן המיכל - לרוב הנהג, שהוא לרוב הגבר גבר שהוא לרוב , ביננו, זה בסופו של דבר סותם גם את השירותים כי לו השלט "נא לא להוריד בשירותים שום דבר שהוא לא  נייר טואלט " לא נוגע. הטוסיק שלו חייב את הטוב ביותר , גם בקמפינג שורשי, ומגבוני מנהטן הגיעו איתו עד לקצה העולם בדנאלי, אלסקה. 
לא שאני ממומרת או נטורת טינה בשום דרך שהיא. ממש לא. 

אמנם אחרי טיולינו הקודם בקראוון נשבענו שלא נשתמש בשירותים הצמודים, אלא ננצל כל תחנת דלק, מסעדה, בית קפה, חנות ספרים, מזכרות, את חיק הטבע או את הדשא של השכן…..אבל קצת נשברנו אחרי שהקטנה כ"כ התלהבה שהיא יכולה לעשות פיסוק מהמיטה וישר לנחות על האסלה וכל 18 דקות הכריזה שיש לה "קקי" או "פיפי" או "קקי ופיפי" או " אני צריכה לשירותים אבל אני לא בדיוק בטוחה אם זה קקי או פיפי".   אז מהקטנה זה עבר גם לבינוני ולגדולה ובאמצע הלילה לי (לא שאני קמה בלילה אבל אם נגיד ייתכן והיה דוב בחוץ…)  ובסוף גם הנהגוס הרשה לעצמו, ככה בלי לשאול, על דעת עצמו. חוצפה אמיתית.

אז עכשיו  אנחנו באמת ובתמים מנצלים את כל חושינו להנות מהטיול. נהנים ,ממראות הנוף הפראי, נהנים מצלילי הטבע השקטים, נהנים ממגע האויר הצח ֿנהנים מטעם התוצרים המקומיים שהופקו מהשפע בפארק וסוף סןף גפ נהנים מריחות הסביבה…..אם לדייק ריחות הסביבה המאוד מאוד מאוד קרובה אלינו….קרי….השירותים שקרובים אילנו במרחק אוירי של 33 ס"מ.
lovely

אז עם ניחוח הטבע באפכם……הגענו לפארק דנאלי, הפארק הלאומי הגדול של אלסקה. ביתם של דובים, צבעים, שועלים, זאבים, ברווזים, נשרים, ארנבים, כבשי מצוקים, סלמונים, חתול הרים מצוי, נמלים טיבטיות  ומקק ארצישראלי.

הגענו עם עוד 894590 פנסיונרים. אנחנו הגענו עם כביסה מלוכלכת אחרי 15 יום טיול בקראוון שבו, כמו שציינתי, השירותים סתומים. הם הגיעו אחרי שירדו משייט תענוגות מספינה שעליה יש את אותו הסמל מהסידרה של קפטיין סטובניג וג'ולי האגדית. בחיי. 

גילי שמח, בטח שמח אחרי מה שהוא הוריד בשירותים, אבל בעיקר מכל הטבע מסביב וקיווה סוף סוף להתחבר לשקט, לעצים, לציוץ הציפורים ולסיגר מסביב למדורה. הוא שכח שאישתו כבר סגרה מסלול באוטובוס שטח של 8 שעות לתוך הפארק, משם לראפטינג בנהר הקרחונים ולקינוח סיבוב על מזחלת השלג עם ההאסקים שמושכים אותה.  כמו שנאמר בפולניות "הוא כבר ינוח בקבר"
כן, ראינו דובים (שניים), ראינו מוס מקרוב ומרחוק, ראינו כל מיני ציפורים שביננו, די דמו ליונים במערב נתניה , וכמעט דרסנו סנאי. 

הפארק יפהיפה, המים בנהר קפואים, דפקנו ארוחות ומיקמנו את הקראוון הכי קרוב שאפשר לשירותים של הפארק. השירותים שלנו הועברו לרשויות המקומיות. 
שם הם הוכרזו כ 
Weapon of Mass Destruction
 ומוקמו במקום של כבור איפה שהו בין פצצת האטום ופצצת מימן, וגילי קיבל את פרס הנובל לשנת 2015. פרס הנובל בתחום דו תיפלוצת הישבן. 

יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

גבעת מטנוסקה אינה עונה | אלסקה פרק ג'

שניה לפני שנפרדנו מ  Alaska, Seward 
בסופת רוח מטורפת שניערה את הקראוון כאילו שני תיכוניסטים,  או ארנבות, הסתגרו בתוכו, סימנו וי גדול גם על ארוחת בופה על סירה, מחלת ים, ושנ"ץ מעולה. אה…כן….גם עבר לידינו ליוויתן - אבל מכיוון שמכרתי כיליה כדי שחמישתנו נעלה על קרוז של שבעתאלפים שעות לראות חיות בר בסיבבתם הטבעית הילדים נרדמו איש איש על כסאו או אמהם שניה וחצי לפני שמובי דיק הרים את זנבו לאויר והתעוררו שניה אחרי שהוא לקח נשימה אחרונה וצלל למצולות. מעולה. כל היום עמדתי על הרגלים וזה מה שהם מחזירים לי. שוין.

חזרנו צפונה לכיוון אנקורג' אבל שחס וחלילה הטבע לא יעלה לנו לראש…..עצרנו להסניף מלון ריזורט בוטיק הכל כלול בלי ארוחת בוקר עם מגבות ולחזור לישון בקופסאת הפח שלנו במגרש החניה כמו כלבלב עם הזנב בין הרגליים. כדי שלא לגמרי נרגיש מקופחים, אחרי הסתגרות בחדר עם מנהל המלון, הוא הסכים לטובת הנאה אישיות או הבטחות חוזרות ונשנות שאנחנו כבר מגרדים את הילדים ממעקה גרם המדרגות אם הוא יסכים שנשתכשך בבריכה ויותר חשוב נתפרע על מקלחת חמה פלוס חפיפה פלוס מרכך (במקרה של נויה פלוס שוב חפיפה פלוס שוב מרכך…נו…אמא….את לא מבינה כלום)  קירצוף טוב מאחורי האוזניים ושאלות מעניינות ומקוריות מהילדים בזמן המקלחת המשפחתית. 

שוב צפונה והפעם נפרדים מהים הצפוני (או איך שקרואים לו….כל עוד זה צפונית לאבן יהודה מבחינתי הוא הים הצפוני - גם אם קרוב יותר לנהריה) ופונים מזרחה  להרים, לנהרות, לשלג - כן כן - שמעתם טוב. שלג ירד על עירי ועל הקראוון ביקיצה סוג של טבעית בחניון קסום סוף בין פסגות מושלגות וצבעי סתיו.  מתסבר שהסתיו מתחיל פה באוגוסט. יפה להם האסקימוסים. 

מכיוון שכבר שעתיים וחצי הילדים לא היו בפעילות אקסטרים…וגם אמא שלהם….אז למה שלא נטפס על איזה קרחון??? גילי שמע…ישר מצא תירוצים של גיד קרוע…ישיבת דירקטוריון……ילדה שצריכה החלפת חיתול…..(הקטנה כבר גמולה שנתיים…. ) ועשה פרצוף של נרדם. הבטתי מסביב והיחידה שלא היתה זריזה מספיק להסיט את העיניים ולא ליצור איתי קשר עין היתה הגדולה ובלי שהיא הספיקה להבין מה קורה - היא כבר היתה בחליפת שלג עם איזמל ביד ללכת לכבוש איזה פיסט. כפרה עליה.

מאון לאון כמו שיירה ממושמעת יצאנו  לכבוש את קרחון מטנוסקה. 27 מייל של קרח פלוס איזה ממותה מינוס הסנאי שעוד לא מצא את האיצטרובל שלו. עידן הקרח 7.  
הלכנו, עלינו, ירדנו, ליקקנו, השפרצנו, קפאנו, הזענו, צילמנו, נשמנו. 

וכשחזרנו ה"מסכן" שנשאר מאחור כ"כ שמח לראות אותנו שהוא ישר נרשם לסיור הבא  על ההר לעוד כמה שעות של שקט בתירוץ שהוא גם "ממממממממש" חייב לראות קצת טבע. טבע מאי אס.




יום ראשון, 30 באוגוסט 2015

קיאקים, קרחונים ומתבגרת | אלסקה פרק ב'

אחד הדברים שאני הכי אוהבת בטיולים זה הרוגע, השקט, הניתוק, האחוה המשפחתית וחיבור האהבה האין סופי בין ילדי. כשמוסיפים לזה  את מימד המתבגרת שכולל מצבי רוח עולים ויורדים, התפרצויות לא צפויות, תריקות דלת ( של קראוון…לא בדיוק אותו האפקט של דלת עץ מלא), בכי לא מובן ושאלות הרות גורל כמו "ללבוש את הסקיני או הבויפרנד לשייט בין הקרחונים???" בטון  שמרגיש כמו דילמת החלטת שיגור פצצת האטום על אחת כמה וכמה טיול כזה מהנה כפליים.

וכך, אחרי נחיתה די רכה באנקורג' באלסקה ושיטוט בעיר "הגדולה" של המדינה שאותו מיצינו אחרי פעמיים בקפה  ופעם במוזיאון בילינו שעות קצרות במעבר לקראוון, כשבאמריקה כמו באמריקה, השיא היה סרטון ההכנה לנהיגה בבית על גלגלים (שכמעט גדול יותר מדירתינו בניו יורק) שהסביר בפרוטרוט את ריקון מיכל הביוב וכיצד לעשות עצירת חירום בכביש המהיר (למתעניינים בנתיים את מי הראשון צלחנו ואת השני קצת פחות - מזל שלא ההפך!!!)
הילדים באקסטזה - כל אחד השתלט על אגף נפרד- הרים, הוריד, לחץ, שיחרר, פתח, סגר,עלה, ירד.  ואחרי סימון טריטוריה התמקם ב30 ס"מ רבועים לשבועיים וחצי הקרובים. 

משם ישר לסופר - משהו ככה קצת להרטיב את השפתיים, ואם חלילה קודם עוד היה מקום פנוי (טוב נו- הייתי חייבת להביא גם את מגפי החורף (מרל) , גם את מגפי הליכה (טימברלנד) וגם את הנעלי הליכה (סורל) וגם אם מקרה נפגוש איזה דוב שמבין ענייין גם את המגפי (מרק ג'ייקובס) אז אחרי ששלחתי את גילי עם שלושת הילדים לסופר….כבר לא היה . כי איך אפשר טיול באלסקה בלי 17 סוגי בן אנד ג'ריז. לא שאני מתלוננת. רק אומרת.

הדרמנו וכבר בדרך קלטנו, ככה במקרה בלי להתרגש בכלל כי פה זה כמו לראות את קייטי הולמז בשיעור ספינינג בטרייבקה, איזה שלושה ליווייתני בלוגה. ת'אמת הלב שלי דפק יותר מאשר כשראיתי את קרדישיאן  - לא משנה איזה מהן.
עוד טיפה על הכביש דרומה ומסביבנו הרים עם פסגות מושלגות (לזה שירי מימון התכוונה "טוטל מוש"), ים אפור שלא נגמר ואויר צח ששורף את הריאות. 

העיירה הדרומית הראשונה שאליה הגענו Whittier. 
על המים, סירות דייג קטנות, מפלים שיורדים על לכביש, אבל זה שטויות. העיקר שהיה קפה. מפה יצאנו לשיט קרחונים. ואמנם זה נשמע טוב ויפה (ואכן זה כך) בין הלחץ שאיזה ילד יפול מהסירה לבין שאיזה ילד (מעניין באמת איזה…) יעיר את מפלצת השלג ב FROZEN 
עם שאגות דוב הקוטב הג'ינג'י, במקום לקפוא למראה הקרחונים…אני בעיקר הזעתי. 
ת'אמת - סוף. עוצמה, יופי, שקט. הטבע בהתגלמותו. להנציח כל זווית. מזל שהמתבגרת לקחה פיקוד וישר גמרה לי את הבטריה בטלפון בתמונות סלפי של עצמה מול הקרחון. חבל רק שהקרחון בול מאחוריה ומה שרואים זה 783 תמונות של שיער מתנפף ועיניים מצועפות  
ורק אם ממש מסתכלים מקרוב רואים איזה פיסת צופציק לבנה שממנה אמורים להסיק שזה הקרחון הגדול ביותר באמריקה הצפונית. העיקר שיש לה תמונה לפייס.

שוב לקראוון ושוב דרומה עוד יותר ל Seward
עיירה מתוקה, קטנה בתיזאילנוח.
שתי מוניות פה, 4 מסעדות (יוונית עם אוכל איטלקי, מבשלת בירה, ותאילנדית- שילוב מנצח אם לא תמוהה משהו)
ן 8 ברים.
פה אירגנתי פעילות משפחתית באקסטרים - קאייקים לאורך חופי אלסקה, במים קפואים, מעלינו נשרים ומתחתינו ליוויתנים. ממש לתפוס את כדור הארץ בביצים. רק מה??? הקטנה קטנה שלנו לא הגיע לרף הגיל האפשרי ??? חבל!!!! אוי כ"כ   חבל!!!! ממש באסה…….טוב….אם אין ברירה - אני אקריב. אשאר איתה על החוף, 
לא ,לא זה בסדר…...
אה…..יש פה בית קפה קטן שקט, נעים רגוע??? טוב, אין ברירה - אני רק אחכה פה, מבואסת שלא יכולתי לצאת לקור, לרוח לרטיבות ולילדים שמקטרים שהוצאתי אותם לחיק הטבע. 
אני רק אקח איזה תה קטן ואתקע את הקטנה פה לידי עם האייפד. 
שטויות….אני  בטוח אצטרף לטיפוס קרחונים שיש בהמשך הטיול. 
רגע….רגע….מה??? מה זה השטויות האלו של קרע בגיד בכתף ואתה לא יכול לצאת עם הילדים….נראה לך??? לא קרע לא גיד ולא נעליים!!!!!  בניתי…אמממ ….הילדים בנו על זמן איכות עם אבא……פתק מהרופא יש לך?? גם לי יש פתק….גם מסוג של רופא….יותר כמו פסיכיאטר….להקריא לך??? בבקשה -  לאשתו של גיל דודקביץ שחושב לרגע שהוא אולי במקרה ינצח פה בוויכוח וכבר מלכתחילה הוא ממש ממש טועה אני רושם 93 דקות של דממה בבית קפה הרחוק ביותר מבעלה ושמגיש גם קוראסון שקדים וגם עוגת גבינה נון פאט אבל גם אם לא נון פאט זה בסדר, ללא ילדים או בעל  בסביבה כדי לשמור על שפיות נפשית זמנית וכדי שלא תמצא את עצמך, אממממ כדי שבעלה לא ימצא את עצמו ישן ליד הצינור לריקון  מיכל הביוב בקראוון. כן…..זה גם סוג של פתק. 




למתעניינים  - השייט קיאקים היה מהמם. לאם שלום, לבעל not so  much

יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

TLV - NYC - ALASKA | אלסקה פרק א'


אז ג' (גילי, בעלי, אב ילדי, אהבת חיי, זה שמעלה לי ת'סעיף עם התחתונים על רצפת חדר האמבטיה) קם בוקר אחד בניו יורק האביבית ואמר שהוא רוצה לסוע לאלסקה. "יופי", אמרתי, "ואני רוצה להיות מלכת אנגליה, או לפחות חברה ממש ממש טובה של קייט".
שנינו בהינו אחד בשני  והבנו שלקייט בטח יש חברות  רק עם מבטא בריטי עמוק  ולא כאלו שהבן שלהם "רק בודק" מה קורה אם מטביעים מנטוס בקולה (תודו שכולכם ניסיתים…או לפחות רציתם אבל אני בטוחה שקייט או חמותה שתחייה לא מרשה לא מנטוס ולא קולה בארמון).
כנראה שהרצונות של גילי טיפ טיפה יותר ריאלים ואמרתי "סבבה…"זורמת…..בוא נבדוק".
"רוצה לשבת ולחשוב ביחד אם אפשרי ואיזה מסלול?"

"אממממ…לא …תתחילי בלעדי….אצטרף כשיהיה לך טיפה חומר. אני רץ לישיבת דירקטוריון"
 סבבה…".
התחלתי, אספתי, אני וחברי Trip Advisor התקרבנו יותר מאי פעם ורעיון כללי החל קורם עור וגידים.
חזרתי לבעלי שיחייה …"רוצה עכשיו לשבת? יש לי כבר הרבה רקע"
"…….אמממממ ….לא…..תמשיכי אכנס לעניין כשכבר יהיה לך ראשי פרקים למסלול…אני רץ לישיבת הנהלה"
"סבבי…."
פה כבר Lonely Planet נכנס לעניינים, אפילו אתר למטייל - בשביל המימד האסלי…..נבנתה תוכנית כללית ככה לא מחייבת, רעיון כללי רק בשביל להבין מי נגד מי, טיוטה ראשונית ככה בין הכביסות לקציצות , אקסל מפורט של 34 עמודות, מחולק לפי שעות היום וקווי רוחב גאוגרפים, לפי רמת האתגר וכוכבי צלילה, זווית תלילות המצוקים ושניות היום הפנויות בין פעילות ד' לאופציה ז' אם אפשרות ג' לא מתאפשרת.
בקטנה.
"רוצה עכשיו לשבת לעבור על התוכנית לטיול שאתה הצעת, אתה רצית, אתה הכתבת ובגללך אנחנו טסים לקצה העולם עם שלושה ילדים, טיסה קצרה של 17 שעות עם 4 קונקשנים, סיוטית מזאתי לארץ  במטוס אלעל באוגוסט???!!!!" שאלתי בנימה קלה של טון עצבני. מדגישה - נימה קלה.
"אממממ….בעצם. סומך עלייך לגמרי,  ממש לא רוצה להתערב לך ולשנות לך דברים הרי את המומחית….."הוא מתחנף בכבדות, מגמגם, זז אחורה בצעדים קטנים בעודו מזיע קלות……"אני רץ לישיבה….. בשירותים."
וככה, בלי לשים לב…..מצאתי את עצמי סוגרת טיול לאלסקה ל 16 יום  במסלול מעגלי, בקראוון (!!!) עם מתבגרת,  ילד הפיראקטיבי בן 6 וזאטוטה בת 3 עם אטיטוד של בת 17.5.
יש!!!! זה משתווה כמעט להורדת שערות מהרגליים …..בעצם מהמפשעה, עם שעווה.
והוא….הוא…….מדלג לו בדילוגי שייח סעודי בדרך להרמון…..חיוך מקיר לקיר…..כשביקש שכל ערב תוגש לו , על מגש כסף סיבירי שאותו מושכים חמישה כלבי האסקי, את תוכנית היום למחרת כי הוא עסוק.עמוס.טרוד.חשוב מידי להתעסק בקטנות ולדעת את כל פרטי הטיול…..איפה ילדיו, פרי חלציו, יישנו ויאכלו כל יום ממש לא מעניין אותו. האישה הקטנה כבר תדאג לזה.
אז מפה לשם….עוד עם ג'ט לג מהארץ, הכביסה מלאת חול הים של פולג, כובסה וקופלה כדי שוב להכנס למזוודות, שיטת המזוודה החמה, רק הפעם ליעד קצת קריר יותר. anchorage ahoovati.
יצאנו לדרך, כמו לפני 5 שנים בצד השני של העולם (ניו זילנד…פה הפירוט משם)    פלוס ילד נוסף, פלוס כמה שערות לבנות,  פלוס כרס קטנה (לא אגיד למי)
מינוס מסת שריר אבל אופטימים.
שיהיה לנו בהצלחה. נמשיך לעדכן. Stay Tuned