יום ראשון, 23 באוגוסט 2015

TLV - NYC - ALASKA | אלסקה פרק א'


אז ג' (גילי, בעלי, אב ילדי, אהבת חיי, זה שמעלה לי ת'סעיף עם התחתונים על רצפת חדר האמבטיה) קם בוקר אחד בניו יורק האביבית ואמר שהוא רוצה לסוע לאלסקה. "יופי", אמרתי, "ואני רוצה להיות מלכת אנגליה, או לפחות חברה ממש ממש טובה של קייט".
שנינו בהינו אחד בשני  והבנו שלקייט בטח יש חברות  רק עם מבטא בריטי עמוק  ולא כאלו שהבן שלהם "רק בודק" מה קורה אם מטביעים מנטוס בקולה (תודו שכולכם ניסיתים…או לפחות רציתם אבל אני בטוחה שקייט או חמותה שתחייה לא מרשה לא מנטוס ולא קולה בארמון).
כנראה שהרצונות של גילי טיפ טיפה יותר ריאלים ואמרתי "סבבה…"זורמת…..בוא נבדוק".
"רוצה לשבת ולחשוב ביחד אם אפשרי ואיזה מסלול?"

"אממממ…לא …תתחילי בלעדי….אצטרף כשיהיה לך טיפה חומר. אני רץ לישיבת דירקטוריון"
 סבבה…".
התחלתי, אספתי, אני וחברי Trip Advisor התקרבנו יותר מאי פעם ורעיון כללי החל קורם עור וגידים.
חזרתי לבעלי שיחייה …"רוצה עכשיו לשבת? יש לי כבר הרבה רקע"
"…….אמממממ ….לא…..תמשיכי אכנס לעניין כשכבר יהיה לך ראשי פרקים למסלול…אני רץ לישיבת הנהלה"
"סבבי…."
פה כבר Lonely Planet נכנס לעניינים, אפילו אתר למטייל - בשביל המימד האסלי…..נבנתה תוכנית כללית ככה לא מחייבת, רעיון כללי רק בשביל להבין מי נגד מי, טיוטה ראשונית ככה בין הכביסות לקציצות , אקסל מפורט של 34 עמודות, מחולק לפי שעות היום וקווי רוחב גאוגרפים, לפי רמת האתגר וכוכבי צלילה, זווית תלילות המצוקים ושניות היום הפנויות בין פעילות ד' לאופציה ז' אם אפשרות ג' לא מתאפשרת.
בקטנה.
"רוצה עכשיו לשבת לעבור על התוכנית לטיול שאתה הצעת, אתה רצית, אתה הכתבת ובגללך אנחנו טסים לקצה העולם עם שלושה ילדים, טיסה קצרה של 17 שעות עם 4 קונקשנים, סיוטית מזאתי לארץ  במטוס אלעל באוגוסט???!!!!" שאלתי בנימה קלה של טון עצבני. מדגישה - נימה קלה.
"אממממ….בעצם. סומך עלייך לגמרי,  ממש לא רוצה להתערב לך ולשנות לך דברים הרי את המומחית….."הוא מתחנף בכבדות, מגמגם, זז אחורה בצעדים קטנים בעודו מזיע קלות……"אני רץ לישיבה….. בשירותים."
וככה, בלי לשים לב…..מצאתי את עצמי סוגרת טיול לאלסקה ל 16 יום  במסלול מעגלי, בקראוון (!!!) עם מתבגרת,  ילד הפיראקטיבי בן 6 וזאטוטה בת 3 עם אטיטוד של בת 17.5.
יש!!!! זה משתווה כמעט להורדת שערות מהרגליים …..בעצם מהמפשעה, עם שעווה.
והוא….הוא…….מדלג לו בדילוגי שייח סעודי בדרך להרמון…..חיוך מקיר לקיר…..כשביקש שכל ערב תוגש לו , על מגש כסף סיבירי שאותו מושכים חמישה כלבי האסקי, את תוכנית היום למחרת כי הוא עסוק.עמוס.טרוד.חשוב מידי להתעסק בקטנות ולדעת את כל פרטי הטיול…..איפה ילדיו, פרי חלציו, יישנו ויאכלו כל יום ממש לא מעניין אותו. האישה הקטנה כבר תדאג לזה.
אז מפה לשם….עוד עם ג'ט לג מהארץ, הכביסה מלאת חול הים של פולג, כובסה וקופלה כדי שוב להכנס למזוודות, שיטת המזוודה החמה, רק הפעם ליעד קצת קריר יותר. anchorage ahoovati.
יצאנו לדרך, כמו לפני 5 שנים בצד השני של העולם (ניו זילנד…פה הפירוט משם)    פלוס ילד נוסף, פלוס כמה שערות לבנות,  פלוס כרס קטנה (לא אגיד למי)
מינוס מסת שריר אבל אופטימים.
שיהיה לנו בהצלחה. נמשיך לעדכן. Stay Tuned


תגובה 1:

  1. סימפטום הורה ברירת המחדל.
    מוכר. ידוע. אני מזדהה עם כל מילה.
    ומצחיק כי באותו זמן ממש היקום הסתדר גם לבעלי ככה אחרי שתיכננתי לנו נופש בקנקון.
    יקום טוב.

    השבמחק