דייג ויקינגי חסון, שרירי, אבל רגיש | איסלנד חלק ב׳

תזכרות הפרקים הקודמים : איסלנד חלק א׳

קבענו להפגש איפשהו בין ישראל לניו יורק. סופ״ש בנות. כזה בלי דאגות, ילדים ופינויי שאריות שניצל מהשולחן. כזה ממש של בנות. עקבים, נוצצים, ושופינג. כזה שכל שובניסט ישר יכניס אותנו למשבצת שלו ויישר את הגורמט על הצואר. וחוץ מזה היו לנו 5 ימים דור טו דור. קלאסי. פריז, לונדון, ברצלונה, רומא. תפור עלינו. נשות ניו יורק, תל אביב שגם לריצה לא מוותרות על לו לו למון וחבריו. אז בחרנו יעד שבול מספק את הצרכים של הלוק, הסטייל, האטיטוד והפן בשיער. 

אז זהו שלא.

איסלנד. איסלנד גוד דאמ איט. פאקינג איסלנד.

זה קרה כי אחרי שזרקנו לאויר בשיחת וואטסאפ עצבנית (כן, הצלחתי לגרום לנשות דאונטון ניו יורק, אחרי לחץ פיזי מתון אבל לא מרפה להוריד את האפליקציה באיומי סרק אבל אפקטיבים) כל מיני אפשרויות ריאליות וקלות עד שמישהי אילתרה וזרקה ׳איסלנד׳. לשאר לא היה אומץ לשלול אז מצאנו את עצמינו עם כרטיסי טיסה לסוף העולם, לקוויקי שהדבר הכי סטייליסטי בו היה התיק גב של מרק ג׳ייקובז שבו אחסנו בקבוק מיים וליפ גלוס.

אבל עוד קודם. 

כשעדכנתי את דיירי ביתי הדל שאני נוסעת ציפיתי לכאוס כללי, שבירת כלים ובכי הסטרי. בפועל, כמצופה, קיבלתי הגברת הווליום בטלויזיה, בקשה לעוד פופקורן ומשהו בסגנון של ׳סבבה, תארגני בייביסיטר לילדים׳. הסתובבתי מהם בראש שמוט כולי מאוכזבת. ציפיתי לקצת יותר צעקות סוף העולם או לפחות לאיזה ענן שחור שישר ימצא את מקומו מעל דלתינו. זה ממש לא קרה.

ארזתי לבד (איסלנד איסלנד אבל עדיין דחפתי למזוודה אן קליין אחד, שני וינס ומגפי סיישל…שיהיה), אף אחד לא נתן לי שום פצצה או אקדחי מים להעביר, ובעניין הצ׳יקן או ביף - עזבו אותי - יש לי זמן להשלים 17 שעות שינה ו5 סרטים. 

הכנתי צוואה, או בשמה העממי ׳רשימת בייביסיטריות חוגים, מקצועות לשיעורי בית, טלפונים של שכנות, איפה אני אחראית בפול של ההסעות, מתי הכלב צריך לקבל חיסונים ואיפה אני מחביאה את המשחה של הטחורים…..ג׳אסט אין קייס…יו נבר נו׳. 

ההוא שיחייה - הפטיר שממש לא צריך שהוא ממש און טופ אוף איט. או כמו שזה נקרא בשמו העממי ׳מ מ ש ׳.

שניה לפני היציאה לדרך - חיבוק אחרון לילדים, החלפת בגדים לקטנה, הכנת התיק בריכה לאמצעי, חזרה על העבודה בספרות לגדולה, גזירת ציפורנים לכלב, ספונג׳ה בכל הבית, מיון בגדי חורף קיץ וטיפול עשרת אלפים לאוטו. ככה בקטנה. קלי קלותה.

אין כמו לטוס ליעד שבערך 8 שעות מהבית בטיסה שלוקחת 23 שעות, קונקשיין של 7 שעות ו5 קווי אורך. אבל ת׳אמת…לעבור את הטיסה בלי ׳לא בא לי לשבת ליד החלון׳, ׳מה הכפתור הזה עושה?׳ ו׳מתי מגיעים?׳…..ממש לא אכפת לי…..תקועה במושב אמצאי בין אחד ממש דוחה לאחת ממש מגעילה. הו קיירז!!!! נוט מי.

מגיעה לסטופ אובר בלונדון. בניתי על רגל על רגל בטרמינל ואיזה מנת נודלז שצפה בשמן איכותי כדי להעביר את הזמן. אולי אפילו איזה מניקור במחיר שדות תעופה מופקע. ואז…עוד לא עזבתי את הבית ל4 שעות….הגבר גבר שהשארתי מאחור מתחיל לשלוח 17 סלפיז עם הילדים, שאלות לגבי הקציצות משבוע שעבר שעל הדופן האחורית של המקרר ו׳מה?? את לא יוצאת להסתובב קצת?׳….אז אחרי 23 אימוג׳יז לילדים ואחד מאוד מאוד ספציפי אליו……קילפתי את עצמי מהכסאות ההו…כה נוחים, בהיט׳רו ועשיתי ויש לונדון - 18 אטרקציות בשעתיים. דפקתי את הסיסטם.

עייפה אך מרוצה - עוד טיסה וזהו.

נחתתי לערפל מושלם בסוף העולם. קר. שקט. חושך.

נכנסתי עם גבר זר למונית. הרעיון היה שנהגוס יחכה ויקח למלון. בתיאוריה מעולה. בפועל - אני בקצה של היקום, עם גבר זר באוטו, ערפל כבר, אמצע הלילה, והדרך שוממה. כבר עברו סצינות של נערה עם קעקוע דרקון. עבר בשלום. נחתתי ראשונה מהחברות למלון מתוק, קטן, במרכז של המרכז והתמוטטתי מעייפות.

קמתי לצליל דפיקות וחיבוקים ונישוקים עם שלוש מפונפנות עם הלוק הנכון אחרי טיסה. ניו יורקריות בנשמה. בלי לקטר, להתבלבל או לסדר את הפן ישר יצאנו לכבוש את האי. הפעם לא מנהטן…הפעם איסלנד. סיים סיים באט דיפרנט.

רגע…אבל כדי שלא נתאמץ יותר מידי על היום הראשון….קודם כל ספא. בלו לגון. לגונה, מעין חם, בצבע גן עדן ומרגיש דומה, כוס יין ביד וחלוקים שנתפרו ע״י טרולים איסלנדים גמדיים. כשאין ברירה אז אין ברירה. סבלנו, וטבלנו, בשקט. איסלנד DAY 1

מלון: Residence INN

ספא: Blue Lagoon

מסעדה: LAVA

למחרת, רמת הבונדינג ביננו רק הלכה והשתבחה. זה לא כל יום שיוצא לי לחלוק לילה ומלון עם 3 חברות בגילי, בנות 23 וחצי, כשאנחנו לא מאופרות, ללא עקבים וחלקינו (ברור שלא אני) ישנות עם פה פתוח וצלילי חירחור קלים (קלים!!!!). עלינו למיניבוס (ממש ריאליטי של עקרות הבית של בטרי פארק) עם נהג ויקינגי בצבע בלונד. סתם….איברהים, מוסלמי ממרוקו שגר באיסלנד כבר 20 שנה אסף אותנו לקראת יום מלא הסברים והסטוריה. ממרוקו!!!!….אבל ת׳אמת…עד סוף הטיול כבר כל אחת היתה קצת מאוהבת בו, במיוחד כשסיפר לנו את סיפור חייו. סוג של סרט ערבי של שישי בצהרים. ליבנו יצא אליו. מבטיחה שרק ליבנו. 

יצאנו לדרך. צפון מערב. נכנסים ליבשת. מדבר ארקטי ללא שלג. שלג רק באופק הרחוק. עשב דק, שמים כחולים, מידי פעם צצה חוה אדומה נמוכה על הגבול בין מודרנית לכזאת שלא השתנתה מאז תחילת המאה. מטופחת ומנקודת סוסים איסלנדים, גוצים וידידותיים. אנחנו מתקלפות מהמעילים. גייזרים על שפת הדרך, השבר סורי אפריקאי אבל בוורסיה מקומית, הזהרות שבכל רגע האי הזה יכול להתפרץ בגלל הפעילות הוולקנית מתחת לאדמה והרבה נוף וטבע פרוץ.  עוצמת המים פה מטרפת והמרחקים גדולים. מתחילות את היום בקישקושי בנות במיניבוס ומסיימות כשכל אחת מנמנת על שלושה מושבים. אושר.

מסיימות את היום באחת מעשרות המסעדות הממש ממש טובות. עיצוב מתוק, איקאה משודרג, סקנדינבי. שחור, לבן, אפור, כחול כהה. הרבה עץ. אוכל טרי ונימוח. פירות ים, דגים, בשר משובח. נשות דאונטון שחיות על סלט חסה ואבוקדו לא מוותרות פה על כלום. קורעות את העיר בדרך למלון ( 6.5 דקות הליכה) ועם כל הרצון הטוב לחגוג את הרווקות…אנחנו נופלות שדודות רק שקודם מסמסות לגברים שבבית שאנחנו לא יכולות לדבר כי כמה מסוקסים פה הזמינו אותנו למשקה המקומי. שיהיה.

איסלנד DAY 2
סיור: Back To Iceland tours
מסעדה: ROK

קמות לבוקר קצת אפרורי, מנצלות את 80% מהמזוודה שהבאנו - מעיל, כפפות ,צעיף צמר וכזה נגד מים, מכנסי סקי, כובע צמר, מגיני אוזניים ושנורקל. ג׳אסט אין קייס. 

היום הוא יום הקרחון. קרח בין אלפי שנים מעורבב עם פיח התפרצויות געש. הזוי. נראה כמו חלק מסרט של סוף העולם. השמיים האפורים מוסיפים לאפקט האימה וחוץ מאיתנו אין שם עוד אנשים. מרגישה כמו ג׳ון סנו בווינטרפל. אחת מהסצינות של ווינטר איז קמינג. לזה מוסיפה מפל ענקי שאנחנו מקיפות 360, חול ים שחור ואפל שנושק לים טורקיז כהה. אי אפשר לדמיין כאלו דברים. צריכים לראות בלייב. או מעבר לזגוגיות ענקיות שבצידן הענקי מגישים לי מרק בשר איסלנדי מבעבע. לא שאלתי איזה בשר. 

ושוב מצטנפות בדרך חזרה ומתייפייפות לעוד ערב מעוצב וטעים. הפעם כן קורעותת את סצינת הברים ( שלושה מהם לבני 17.5 ואחד עם שירי אירווויזיון סירקה 1974). מה רע?

איסלנד DAY 3
מסעדה: Seafood Grill
בר: Lebowski Bar

זהו. 5 ימים דור טו דור. 3.5 ימים בטיול . ״מה??? נסעת עד סוף העולם בשביל 36 שעות טיול וצופציק של קובית קרח גדולה??? זה בכלל היה שווה את המאמץ|ארגון בייביסיטר|כרטיס טיסה|2 הזמנות מהסופר ועוד השלמות במכולת השכונתית?״ . אממממ. כן. לגמרי. 

כי מה עוד אשה צריכה? קצת שקט, כמה חברות טו-או-בות, אוכל שהקלוריות בו לא נספרות ודייג ויקינגי חסון, שרירי, אבל רגיש- רגיש בתחת שלי.