כמה הגיגים על תחילת השנה. יותר נכון שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה. נגיד. ת׳אמת שכן - אחרי הקיץ הזה. עוד שניה והייתי קופצת מאיזה מגדל מים על בניין 3 קומות בפארק סלופ.
בארבע שנים האחרונות חווינו חווית בתי ספר בניו יורק שאני באמת מתקשה להגדיר ולהסביר. משהו אחר, שונה, מחבק, אוהב, מעשיר (גם ב א׳) ונהדר. כן, זה השלב שאתם מגלגלים את העיניים ואומרים לעצמכם ״נו….עוד פעם זאת עם ׳הכל מושלם׳״……אז זהו….שממש לא……אבל עיניין בית הספר תפס מקום חם וקטן בליבי, במיוחד כשראיתי איך כל אחד מילדי פורח במסגרתו הוא בניו יורק.
לא, במתטמתיקה בכיתה ג׳ הם לא פתרו נוסחאות אינטגרליות (ות׳אמת גם לא בכיתה ז׳), לא, במדעים הם לא פיצחו את האטום (בקושי הצליחו גם לפצח פיסטוק) ואפילו לא יצאו את גבולות בטרי פארק בגאוגרפיה. הו פ*₪^%נג קרז?! הם למדו כבוד, התמדה, ניתוח, חשיבה, הם למדו איך ללמוד. הם הלכו בבוקר עם חיוך וחזרו עם חיוך (חוץ מהפעם שג׳ייסון דיבר עם ג׳סיקה בין שיעור התעמלות לשיעור אומנות והוא נשען על הלוקר של המתבגרת ולא נתן לה לפתוח אותו, אבל אמאאאאאאא - הוא בכלל לא אמר לה שלום ואפילו לה עשה לה לייק בסנפצ׳אט! לייק או מיי גוד). הם נהנו ללכת לבה״ס! מה???? כן, בחיי. ולא שאני כזאת חסידת בה״ס…..אני מוציאה אותם על ימין ועל שמאל לטובת טיול פה טיול שם…..אבל משהו פה בכל ההתנהלות נגע לי דיפ דאון.
ואז בשיא הרוע, אני, הבאד מומ, כמו שהקטנה אוהבת לקרוא לי, החלטתי לתלוש אותם ולהעביר אותם למערכת החינוך הישראלית. דו איי ניד טו אקספליין??? אלו מכם, שמכחכחים - האם זה כחכוח ״חכי חכי, תראי מה מחכה לך שם בארץ!״ ? או שמע זה ״יא סנובית, מה כ״כ נוראה במערכת החינוך בארץ?!״?. אז, מחכה שתסיימו לנקות את הגרון. כחכחו כאוות נפשכם. אסביר - אני פשוט דואגת, כמו אמא אווזה (פחות או יותר גם עם אותו התחת). הרי אני גדלתי על מערכת החינוך הישראלית - יצאתי כ״כ גרוע?! (נא לענות בלב). זה נכון שהיא קצת השתנתה (גם פה - לצחוק בלב) ועכשיו היא קצת יותר סוערת וכנראה התכנים שלה מאוד רלוונטים (לשנות ה70) ומספר הילדים בכיתה הוא לגמרי הגיוני (לקהל של להקות רוק צעירות בהופעת סוף שנה) אבל בכל זאת…..מה אם כשהמורה תשאל שאלה הוא יצביע במקום לצעוק את התשובה? מה אם כשהוא צריך לשירותים הוא יבקש רשות במקום פשוט לקום ולצאת? ומה אם בארוחת עשר הוא יגעל מהלחם עם השוקולד ויחלום עם פינאט באטר אנד ג׳לי? כן, דאגות מהותיות……אבל בעודי תוהה, מתלבטת, חוששת, ובעיקר מחרפנת את הגבר גבר….טלפון.
״שלום אפשר לדבר עם אמא של גור?״ בעברית רהוטה עם ר׳ מתגלגלת. ״אה…כן…..״ אמאל׳ה - מי מתקשר אלי לסן פרנסיסקו, בעברית, בשעות הבוקר (שעות אמצא הלילה של ישראל) עם טון מאנפף של ציפי, המורה שלי ללשון בכיתה ו׳3 ומבקשת את ׳אמא של׳……??? ישר השפלתי את מבטי וחזרתי להיות הילדה עם הצמות שהכלב אכל לה את שיעור הבית (בחיי זה קרה!!!! ועוד ביום שהרצפה היתה מזה עקומה!!!!) .
״שלום, אני המורה החדשה של גור השנה בכיתה ג׳ בבה״ס בית אב״י באבן יהודה״ היא מגלגלת הר׳שים ומדגישה כל בגד כפת. או.אמ.ג׳י. זה כל מה שאני מצליחה לחשוב עליו - מה???
״אמממ…כן, אמנם אני מתחילה ללמד מחר כיתה חדשה, עם 78 תלמידים, בבית ספר שעוד בחיים לא הייתי בו, וקיבלתי כבר 432 מיילים מ144 הורים לגבי מיקום הישיבה של הבןבת שלהם, ויש לי 5 ילדים משלי שמתחילים מחר כל אחד במוסד לימודים חדש, ובעלי בדיוק טס לחו״ל לחודשיים (לתאילנד - אם את כבר שואלת), והמטפלת הודיעה לי לפני שעה שהיא מבריזה בשבועיים הקרובים, וחמותי הרגע התקשרה להודיע שאם אני לא מזמינה את דוד אברם לראש השנה היא לא מגיעה, ומשרד החינוך משלם לי רק עבור שעתיים שבועיות למרות שאני מלמדת 43, אבל הדבר שהיה לי הכי הכי הכי חשוב לעשות הערב, כשנשארו לי 3 שעות לפני שאני צריכה לקום ולעמוד ב4 שעות פקקים, זה להתקשר לצד השני של העולם, אחרי חישוב דיפרנציאלי של הבדלי שעות (שתודו שאתם גם עדיין מתקשים בו), לדבר עם אמא, שאני בכלל לא מכירה (חכי חכי מה מחכה לך) של ילד שכבר 4 שנים נעדר ממערכת החינוך הישראלית, שמגיע לכיתה רק עוד 3 חודשים ועוד הוא ג׳ינגי׳ (!!!!) ולאחל לו בהצלחה בשנת הלימודים הקרובה ושידע שאני והכיתה מחכים לו עם זרועות פתוחות לחיבוק חם ,אוהב, מעט חונק דביק ולח כמו שאפשר לקבל רק בישראל.״
פתאום כל החששות והסתייגויות נמסו ממני והלאה (ולא, לא 40 מעלות בצל פה), הסנטר החל לרעוד קלות, הלב התמלא בחום ואהבת הארץ, הרגשתי את השטיח האדום נפרש לפני ואת תרועת תזמורת צה״ל באוזניי. כדי להביע את כל זאת במילים למורה, שעושה כמובן עבודת קודש, שינסתי את מותני ואת כל אוצר המילים הרלווטי לתשובה איכותית, אמיתית, מהלב ועניתי:
״סבבה״
וולקם טו יזראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה