כשעברנו לפה ידעתי שהמעבר יהיה כרוך בלא מעט נסיעות של בן זוגי שיחיה. חלק מהדיל הזה של רילוקיישן. רק מסתבר שלדעת זה מאוד שונה מלהפנים ולקבל. פתאום ממש מבינים שאפשר לעלות על מטוס ולקפוץ לפגישה בסיאטל ואח״כ ללאנץ׳ עיסקי בפלורידה.אחרי תקופת רחמים עצמיים התעשתתי והבנתי שזה
מה שזה. צריך להשלים עם המציאות ומשפחה לא בוחרים. בעצם אותו כן בחרתי, אבל עזבו. על טעויות משלמים.
מה שזה. צריך להשלים עם המציאות ומשפחה לא בוחרים. בעצם אותו כן בחרתי, אבל עזבו. על טעויות משלמים.
הרמתי את עצמי מהספה…כמה פרקים של עקרות בית נואשות אפשר לראות?! ...(נכון, מסתבר שלא מעט, אבל כשאני מתחילה לחפש עלילה מקבילה אצל השכנות שלי אני מבינה שטיפה הגזמתי), הרמתי את ‘טיים אאוט’ ניו יורק האחרון, דיפדפתי בו והחיידק הזה, שמתחבא בין הדפים, תקף. חיידק אלים במיוחד, עם השם המדעי לבלותבניויורקוקוס, שגם אחרי 4 שנים עדיין לא מרפה. אין לו תרופה ותופעות הלוואי כוללות צימצום חשבון הבנק, כיתות רגליים לקילומטרים וזיק בעיניים של קוגרית בפעולה.
לא שאני מקטרת, אבל אני כן. לרוב אני נהנת לכבוש את העיר עם בן הזוג. אין כמו ערבי בנות, קצת גירל פוואר, בילוי עם אורחים מהארץ וכמובן לצבור חוויות בעיר עם הילדים, אבל לפעמים בא לי גוד אולד פשינד דייט. כזה של גבר ואשה. שהוא מחכה לי שאמדוד עוד אאוטפיט אחד ודי לפני שיוצאים, שיחזור בשבילי הביתה אחרי שכבר יצאנו כי שכחתי את השפתון צ׳רי רד, שיהיה לנו זמן איכות במונית אחרי שלא ראינו זה את זו שבועיים. או, החיים הטובים.
אז אני מנסה, בודקת, חוקרת, בוררת. קוראת ריוויוז, רואה קליפים,קוראת בקלפים, מחשבת תזמון הורדת שערות מהרגליים, משריינת בייביסיטריות על הולד לטווח ימים שווה ערך לחודש, רק כדי כשסוף סוף נצא זה יהיה טוטל מוש. ואז, ברגע רומנטי אחד, בעודו ברחיצת הכלים קו נטוי הכנת שניצלים קו נטוי בישול מרק לכל השבוע קו נטוי דקה לפני שהוא יוצא לסופר כולו עם ניחוח ״המצפון מציק״, אני תוקפת.
ממי, אתה פנוי בשלישי לחמישי בשבע בערב? ו/או בשבע עשרה לשישי בשמונה? אפשר גם בשלישי לשלישי בשש. מתאים?
לא יודע, צריך לבדוק.
נו, סבבה, תבדוק. אני מחכה. השניצלים עשויים, המרק מבעבע, שלוש נסיעות כבר נעשו והסתיימו, השלג הפשיר ואני עדיין ממתינה שהוד מעלותו יבדוק ביומן מתי יש לו זמן לערב עם אישתו, שאם יתמזל מזלו (ומזלי) יסתיים בהפי אנדינג.
נו, אתה יכול שניה לבדוק? בחיי ששוב התעמתתי בזמן אידיאלי, הילדים באייפד, הגדולה בסדרה שאני מעדיפה לא לדעת מה היא, בסלולרי נגמרה הבטריה, והוא בתנוחה שלא מתפרשת לשתי פנים, בתחתונים על הספה ושקית גרעיני עפולה בחריץ בין המותן לזרוע. אז הוא, בלי להזיז את הראש מאליפות המכדררים קדם המוקדמות של דרום סאות׳ קרוליינה, זורק‘מותק, עשי לי טובה, שלחי לי זימון’.
שקט.
הס.
המכדררים מולו נעצרו. המגודל קלט משהו.
עכשיו הוא ממש מיישיר אלי מבט. מה את רוצה?! כל מי שאני עובד איתו ורוצה להיפגש איתי שולח לי זימון, אני בודק ומאשר או מבטל.
עכשיו כבר הייתי צריכה לשבת.לא ידעתי מאיפה להתחיל. הרגשתי שנכשלתי בכל החינוך שלי.
אולי בעצם הוא צודק. הרי מה שביקשתי ממנו היה כ״כ מוגזם ומסובך. דבר ראשון להרים מסת 90 קילו מהספה, לזכרוני בחמש יחידות פיסיקה זה היה תרגיל די מסובך. שנית, עם אנרציה של נמלה צולעת, להתגלגל לשטיח ולהדליק טורבינה שתחמם את השנאי שישר ייצור מעגל סגור ובכח פדלי (שאותו שלושת הילדים יפעילו) יניע את מערכת האיוורור של הלפטופ שלפי תרשים הזרימה יאפשר לכפתור האון אוף להגיב למשקל האצבע ולאחר תפילה לאל המסכים יידלק המסך ויישקף את לוח הזמנים בחודש הקרוב. מסובך.
מה אני עובדת אצלך???????
השחקנים על המגרש בטלוויזיה התאדו והגרעינים על הספה ישר חזרו להיות חמנייה.
הוא מנגד, התיישר, רץ לחדר, עלה על חליפה, נישק את שלושת הילדים (כששניים עם סטרפטוקוקוס אלים, האנטי תזה ללבלותבניויורקוקוס) והודיע ככה בשלוף, מזכרונו הפרוע, ללא שום אמצעי אלקטרוני המצריך זימון, איווייט, בינג, אקספט, סנאפ או טוויט, שמהרגע עד ה-23 בפברואר 2032 הוא כנראה בנסיעות, אבל הוא יישמח לצאת איתי לכל דבר שארצה. וממש אין שום צורך בזימון.
זימון. אני אראה לו מה זה זימון. זימון בתחת שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה