פאאאאקקק !!! קר פה!!!
עברנו את סנדי השובבה בשלום יחסי (הכבלים לא עבדו כמעט שלוש שעות....) וישר נחת עלינו קור אימים.
עברנו את סנדי השובבה בשלום יחסי (הכבלים לא עבדו כמעט שלוש שעות....) וישר נחת עלינו קור אימים.
מעולה!!! ישר היה לי תירוץ להזמין
בייביסיטר לשלוש שעות ולסחוב את הילדים בהבטחות של "תקבלי משהו ורוד מנצנץ"
לנויה ו"תשב באמצע במונית" (משם אפשר לנווט את הטלוויזיה) לגור, לבילוי
נהדר, מאחד, מרגיע, ואיכותי ב Century 21 –
חנות כל בו בגודל של פתח תקווה אבל הרבה פחות פסטורלית שבה כל המותגים (מותגים של
עזה משנות השבעים) זולים מאוד והשטיח מקיר לקיר בצבע קיאה בהיר.
נכנסנו דרך הדלתות המסתובבות מקפור מדגדג לריח תחב ואפטר שייב זול של
תיירים מדרום איטליה. כייף גדול.
בעודי מחפשת לגור מגף שלג\גשם\קור\בריאות\ארגונומי בצבע פחות מזעזע
מירוק-צ'רנוביל, הילד רץ לקראתי עם מגף שחור לקה עם עיטור אדום עזה והדפסה מתקלפת
של ספידי מקווין. כל ניסיון להניע אותו למשהו טיפה יותר סולידי כדי שבגן לא תהייה
להם סיבה נוספת להסתכל עלי עקום ( גם ככה הם מצקצקים כשאני מגיעה עם הטרנינג מהבית
(אבל זה של אברקרומבי!!!!!!) או כשאני נותנת לליבי ללקק את השטיח במסדרון הגן
בזמן שאני רוכסת לגור את המעיל) לא צלח – נשארנו עם מגפי אסטרונאוטים דביקים מידה
8 ילדים.
One down one to go
עכשיו נויל'ה - פה הקריטריונים
קצת יותר מדויקים – משהו ורוד, אבל לא ורוד בהיר, חלק אבל לא לגמרי, גבוה אבל לא
ממש, עם סקוצ'ים אבל שלא יראו, עם סוליה קשיחה אבל גמישה ושלא יראה כמו מגף אלא
יותר כמו ג'ינס סקיני.
או – עכשיו הכל ברור.
או – עכשיו הכל ברור.
כשעיגולי הזעה כבר נראו מבעד למעיל הפוך שלי בזמן שעברנו על כל מלאי
המגפיים, גם אלו שכבר היו בערימת ה"חזרה ליצרן" שלפתי את "ה"
זוג שאם הם היו מצילה ב Bay Watch הם כבר מזמן היו רצים על חוף הים עם שיער מתנפנף
ב slow motion. הזמן, לשבריר שניה, עמד מלכת והבנות (נויה והמגף
הוורוד פוקסיה של ראלף לורן) החליפו מבטים
- מצא מין את מינהו.
מגפיים – יש, ילדים שמחים – יש, שקיות קניות – יש, אמא
עצבנית\עייפה\מזיעה\מרוששת – יש.
עכשיו אנחנו כבר מוכנים לחורף – יש כל הציוד כדי לצאת מהבית – משימה קצרה
שכל מה שצריך לעשות בה זה :
ללבוש מעיל, מגפיים, כפפות (לעזור לגור עם שלו כי תמיד שתי אצבעות נכנסות
ביחד לאצבע אחת), צעיף, מחממי אוזניים, כובעים (רגע – חכו רגע – נויה מחליפה
לשחור, רגע בעצם לתכלת, לא שניה – חוזרת לורוד), מטריה, משקפיים, שק"ש עגלה לעגלה, מגן גשם לעגלה,
ומוצץ.
זהו – מוכנים ליד הדלת לקור הגדול. מהקטן לגדול – כמו בבושקות ג'ינג'יות.
אה רגע – גור נזכר במשהו – "אמא, תעזרי לי להוריד הכל - אני צריך קקי".
חן'י,
השבמחקאני רואה שאת - מה זה מבסוטית בניו יורק. פשוט עושה חיים משוגעים. תמשיכי ותשמרי על חיוך, גם בקור... ב...ררר...
כאן צפוי סופ"ש גשום מאוד (סוף סוף).
הכי אהבתי את מה שכתבת על שיחת הטלפון עם אימא.
ד"שים
זהבה
כן - ממש לא רע פה :) אבל בהחלט מאתגר עם שלושה - וליבי היא הקלה מהם .....מנסה לשמור על חיוך אבל לפעמים קרובות מסננת משהו דרכו.
מחקמקווה שתהנו מקצת חורף ישראלי אצלכם - זה מרענן אחרי כל החום. בנתיים פה קמנו לעיר לבנה ושמיים כחולים - ועדיןן - קרררר אבל אופטימים.
נשיקות