יום ראשון, 6 בספטמבר 2015

אסון באלסקה. נשארנו בחיים. בקושי | אלסקה פרק ד'

השירותים בקראוון סתומים. מי שאי פעם חווה שהות ממושכת בקראוון יודע שזה הסיוט הגדול ביותר של כל שוכני קופסאת הפח על גלגלים. עוד יותר מתהליך ריקון מיכל הביוב של הקראוון ( בהגה המקצועית "יונק הדבש"…..משאירה לכם להבין את הקשר…..).זה בעיקר סיוט של מרוקן המיכל - לרוב הנהג, שהוא לרוב הגבר גבר שהוא לרוב , ביננו, זה בסופו של דבר סותם גם את השירותים כי לו השלט "נא לא להוריד בשירותים שום דבר שהוא לא  נייר טואלט " לא נוגע. הטוסיק שלו חייב את הטוב ביותר , גם בקמפינג שורשי, ומגבוני מנהטן הגיעו איתו עד לקצה העולם בדנאלי, אלסקה. 
לא שאני ממומרת או נטורת טינה בשום דרך שהיא. ממש לא. 

אמנם אחרי טיולינו הקודם בקראוון נשבענו שלא נשתמש בשירותים הצמודים, אלא ננצל כל תחנת דלק, מסעדה, בית קפה, חנות ספרים, מזכרות, את חיק הטבע או את הדשא של השכן…..אבל קצת נשברנו אחרי שהקטנה כ"כ התלהבה שהיא יכולה לעשות פיסוק מהמיטה וישר לנחות על האסלה וכל 18 דקות הכריזה שיש לה "קקי" או "פיפי" או "קקי ופיפי" או " אני צריכה לשירותים אבל אני לא בדיוק בטוחה אם זה קקי או פיפי".   אז מהקטנה זה עבר גם לבינוני ולגדולה ובאמצע הלילה לי (לא שאני קמה בלילה אבל אם נגיד ייתכן והיה דוב בחוץ…)  ובסוף גם הנהגוס הרשה לעצמו, ככה בלי לשאול, על דעת עצמו. חוצפה אמיתית.

אז עכשיו  אנחנו באמת ובתמים מנצלים את כל חושינו להנות מהטיול. נהנים ,ממראות הנוף הפראי, נהנים מצלילי הטבע השקטים, נהנים ממגע האויר הצח ֿנהנים מטעם התוצרים המקומיים שהופקו מהשפע בפארק וסוף סןף גפ נהנים מריחות הסביבה…..אם לדייק ריחות הסביבה המאוד מאוד מאוד קרובה אלינו….קרי….השירותים שקרובים אילנו במרחק אוירי של 33 ס"מ.
lovely

אז עם ניחוח הטבע באפכם……הגענו לפארק דנאלי, הפארק הלאומי הגדול של אלסקה. ביתם של דובים, צבעים, שועלים, זאבים, ברווזים, נשרים, ארנבים, כבשי מצוקים, סלמונים, חתול הרים מצוי, נמלים טיבטיות  ומקק ארצישראלי.

הגענו עם עוד 894590 פנסיונרים. אנחנו הגענו עם כביסה מלוכלכת אחרי 15 יום טיול בקראוון שבו, כמו שציינתי, השירותים סתומים. הם הגיעו אחרי שירדו משייט תענוגות מספינה שעליה יש את אותו הסמל מהסידרה של קפטיין סטובניג וג'ולי האגדית. בחיי. 

גילי שמח, בטח שמח אחרי מה שהוא הוריד בשירותים, אבל בעיקר מכל הטבע מסביב וקיווה סוף סוף להתחבר לשקט, לעצים, לציוץ הציפורים ולסיגר מסביב למדורה. הוא שכח שאישתו כבר סגרה מסלול באוטובוס שטח של 8 שעות לתוך הפארק, משם לראפטינג בנהר הקרחונים ולקינוח סיבוב על מזחלת השלג עם ההאסקים שמושכים אותה.  כמו שנאמר בפולניות "הוא כבר ינוח בקבר"
כן, ראינו דובים (שניים), ראינו מוס מקרוב ומרחוק, ראינו כל מיני ציפורים שביננו, די דמו ליונים במערב נתניה , וכמעט דרסנו סנאי. 

הפארק יפהיפה, המים בנהר קפואים, דפקנו ארוחות ומיקמנו את הקראוון הכי קרוב שאפשר לשירותים של הפארק. השירותים שלנו הועברו לרשויות המקומיות. 
שם הם הוכרזו כ 
Weapon of Mass Destruction
 ומוקמו במקום של כבור איפה שהו בין פצצת האטום ופצצת מימן, וגילי קיבל את פרס הנובל לשנת 2015. פרס הנובל בתחום דו תיפלוצת הישבן. 

יום רביעי, 2 בספטמבר 2015

גבעת מטנוסקה אינה עונה | אלסקה פרק ג'

שניה לפני שנפרדנו מ  Alaska, Seward 
בסופת רוח מטורפת שניערה את הקראוון כאילו שני תיכוניסטים,  או ארנבות, הסתגרו בתוכו, סימנו וי גדול גם על ארוחת בופה על סירה, מחלת ים, ושנ"ץ מעולה. אה…כן….גם עבר לידינו ליוויתן - אבל מכיוון שמכרתי כיליה כדי שחמישתנו נעלה על קרוז של שבעתאלפים שעות לראות חיות בר בסיבבתם הטבעית הילדים נרדמו איש איש על כסאו או אמהם שניה וחצי לפני שמובי דיק הרים את זנבו לאויר והתעוררו שניה אחרי שהוא לקח נשימה אחרונה וצלל למצולות. מעולה. כל היום עמדתי על הרגלים וזה מה שהם מחזירים לי. שוין.

חזרנו צפונה לכיוון אנקורג' אבל שחס וחלילה הטבע לא יעלה לנו לראש…..עצרנו להסניף מלון ריזורט בוטיק הכל כלול בלי ארוחת בוקר עם מגבות ולחזור לישון בקופסאת הפח שלנו במגרש החניה כמו כלבלב עם הזנב בין הרגליים. כדי שלא לגמרי נרגיש מקופחים, אחרי הסתגרות בחדר עם מנהל המלון, הוא הסכים לטובת הנאה אישיות או הבטחות חוזרות ונשנות שאנחנו כבר מגרדים את הילדים ממעקה גרם המדרגות אם הוא יסכים שנשתכשך בבריכה ויותר חשוב נתפרע על מקלחת חמה פלוס חפיפה פלוס מרכך (במקרה של נויה פלוס שוב חפיפה פלוס שוב מרכך…נו…אמא….את לא מבינה כלום)  קירצוף טוב מאחורי האוזניים ושאלות מעניינות ומקוריות מהילדים בזמן המקלחת המשפחתית. 

שוב צפונה והפעם נפרדים מהים הצפוני (או איך שקרואים לו….כל עוד זה צפונית לאבן יהודה מבחינתי הוא הים הצפוני - גם אם קרוב יותר לנהריה) ופונים מזרחה  להרים, לנהרות, לשלג - כן כן - שמעתם טוב. שלג ירד על עירי ועל הקראוון ביקיצה סוג של טבעית בחניון קסום סוף בין פסגות מושלגות וצבעי סתיו.  מתסבר שהסתיו מתחיל פה באוגוסט. יפה להם האסקימוסים. 

מכיוון שכבר שעתיים וחצי הילדים לא היו בפעילות אקסטרים…וגם אמא שלהם….אז למה שלא נטפס על איזה קרחון??? גילי שמע…ישר מצא תירוצים של גיד קרוע…ישיבת דירקטוריון……ילדה שצריכה החלפת חיתול…..(הקטנה כבר גמולה שנתיים…. ) ועשה פרצוף של נרדם. הבטתי מסביב והיחידה שלא היתה זריזה מספיק להסיט את העיניים ולא ליצור איתי קשר עין היתה הגדולה ובלי שהיא הספיקה להבין מה קורה - היא כבר היתה בחליפת שלג עם איזמל ביד ללכת לכבוש איזה פיסט. כפרה עליה.

מאון לאון כמו שיירה ממושמעת יצאנו  לכבוש את קרחון מטנוסקה. 27 מייל של קרח פלוס איזה ממותה מינוס הסנאי שעוד לא מצא את האיצטרובל שלו. עידן הקרח 7.  
הלכנו, עלינו, ירדנו, ליקקנו, השפרצנו, קפאנו, הזענו, צילמנו, נשמנו. 

וכשחזרנו ה"מסכן" שנשאר מאחור כ"כ שמח לראות אותנו שהוא ישר נרשם לסיור הבא  על ההר לעוד כמה שעות של שקט בתירוץ שהוא גם "ממממממממש" חייב לראות קצת טבע. טבע מאי אס.